לחזור בתשובה

שלום.

עד לפני זמן קצר נפגשתי עם מישהו לתקופה מסוימת. הקשר היה טוב, עמוק, רציני. היה חיבור נפשי ורגשי חזק מאוד. החלטנו להיפרד בגלל פער מסוים באורח החיים.

חשוב לי לציין שקיומו של הפער לא השפיע על הצד הרגשי של הקשר כלל. מאוד אהבנו זה את זו. בפעם האחרונה שנפגשנו, לא עמדנו בפיתוי, ונפלנו בשמירת נגיעה.

העניין שזה ממש לא כאב. לא הרגשתי נופלת. הרגשתי שזה הדבר הכי נכון והכי טוב והכי אמיתי. אומנם ידעתי שאסור, ושאובייקטיבית, זו טעות.

ובכל זאת, התחושות היו חיוביות כל כך. אני חושבת שהעובדה שידענו שזו הפעם האחרונה שאנחנו מתראים תרמה רבות לנפילה. או במילים אחרות: אם היינו מחליטים להישאר זה לא היה קורה (או בניסוח מתחמק פחות: לא היינו עושים את זה).

אני יודעת שאני צריכה לחזור בתשובה על העבירה הזאת. על החטא ועל ההחטאה. אני לא יודעת איך. השלב הראשון בחזרה בתשובה הוא חרטה, ואני לא מתחרטת. אני לא יודעת איך לעזור לעצמי.

קשה לי עם עצמי עכשיו מאוד, כי זה דיסוננס ממש רציני. אין לי התאמה בין מה שאני חושבת לבין מה שאני מרגישה, וזה קשה לי מאוד לתפקד ככה. קושי נוסף שנוצר בעקבות זה הוא החיבור שלי לקב"ה (כחלק טבעי מהחיבור שלי לעצמי).

כלומר: אני לא יודעת איפה אני עומדת ביחס לעצמי, מכאן שאני לא יודעת גם איפה אני עומדת ביחס לקב"ה. דיברתי על זה עם הקב"ה, ביקשתי ממנו סליחה, מחילה, אמרתי שאני מצטערת, לא מתחרטת על מה שעשיתי, אלא מצטערת על התוצאות השליליות של המעשה.

חשוב לי לציין שחוץ מאותו זמן אני ממש דוסית. באמת. אני צדיקה. אני משתדלת לעשות הכול לשם שמיים. על רוב הדברים שאני עושה אני חושבת איך זה מקדם את העולם, איך זה מקרב אותנו לגאולה, איך זה משפר את הקשר שלנו עם הקב"ה. ולכן הקושי גדול עוד יותר, כי על מעשה כמו שעשיתי אין תשובות לשאלות כאלה. מה שעשיתי לא מקרב את הגאולה ולא משפר את הקשר שלנו עם הקב"ה, אולי רק להיפך.

קצת אבדתי.

אשמח לקבל ייעוץ והכוונה.

תודה רבה.

תשובה

שלום

לי זה נשמע דווקא כחזרה בתשובה.

גם מי שמדליק אור בשבת לא מרגיש שום דבר ולא מרגיש שהשמיים נפלו עליו. זה דברים יותר עמוקים שלא רואים תוצאה שלהם מיידית. אחרת ברור שכל מי שהיה עושה טעות לעולם לא היה עושה אותה שוב.

מכיוון שהבסיס זה "בחירה חופשית", הקב"ה בנה את העולם כך שמי שרוצה לטעות יוכל לעשות זאת.

העניין הוא שהקשר הזה גרם לך לפי הבנתי לאיבוד חושים. אין שום דבר רע כשלעצמו בנגיעה, הבעיה היא שהנגיעה צריכה להיות אחרי החתונה ולא לפניו.

מבחינה רגשית מצד זה אין הבחנה בין לפני ולאחרי. הרגש זה דבר טוב, ולרגש יש גם צרכים ורצונות לתת ולקבל. לכן זה הכל טבעי ונכון.

רק שהקב"ה אמר שאם את רוצה רגש בריא כדאי לך לא לחלוק אותו אם אנשים זרים. כי בסוף מה שיקרה זה שהרגש יהיה מבולבל ולא תהיה לו מסגרת טובה ובריאה כדי לגדול.

אחרי החתונה במסגרת נכונה שנבנתה בצורה נכונה אותו הרגש יוכל לגדול ולבנות מדריגה על מדריגה בלי שקשרים קודמים יפריעו לו להתקדם.

הבעיה בקשרים קודמים הם שהם לעיתים:

1. לא מאפשרים לבנות מסגרת רגשית בריאה וחזקה.

2. מקשים על הקשר הקיים.

3. גורמים להשוות קשר קיים לקשרים קודמים.

4. לא מאפשרים לקשר הקיים להתקדם.

כל זה חוץ מהסברים על טעמי המצוות שאין להן סוף. וברור שאם הקב"ה אמר שיש לשמור נגיעה צריך לשמוע לו אפילו שאנו לא מבינים את כל טעמי המצווה.

בע"ה תמשיכי להתקדם ולהתפלל לקב"ה שיעזור לך.

בברכת חודש "אייר" - אני ד' רופאיך.

בהצלחה

שמואל, כולנו שדכנים