למה אין זכות לעזרה אמיתית בעתות משבר למי שאין כסף?
למה פסיכולוגים, אנשי מקצוע לבריאות הנפש, לא דורשים בעבור מי שצריך עזרה מרשויות המדינה - כשהם אלו שיודעים שמי שנמצא בדיכאון, יכולת התפקוד שלו , והפרנסה - לא בדיוק הצד החזק שלו?
למה כשאדם פונה לעזרה נפשית בתשלום- אין אפשרות להתנות בדרך חוקית, ריאלית, הגיונית תשלום בהתאם לעזרה האמיתית. אדם הולך לפגישה עם פסיכולוג, הפסיכולוג קיבל את התשלום, ולא חשוב אם בפועל הוא עזר למטופל או לא, ולא מדובר על תשלום חד פעמי, כי מדובר בסידרת פגישות שאין לה הערכה של זמן, כשאין אפילו איזו התחייבות לעזרה כלשהי בעבור כסף שהוא גדול (למי שאין)?
תשובה
שלום רב,
השאלות הם שאלות טובות, אבל לא נראה שזו המסגרת המתאימה. בקצרה אנסה לענות תשובה ראשונית.
ישנם נסיונות בתחום הציבורי להרחיב את השירות הקיים. במסגרת הפרטית התשלום הוא עבור השקעת הזמן והעבודה של הפסיכולוג, והיות ולא מדובר במדע מדוייק קשה להעריך מראש את התוצאות. גם השכר של כל בעלי המקצועות החופשיים כמו רופאים, עו"ד וכ'ד הוא עבור העבודה, ורק במידה ויש סיכום מראש הוא לפי התוצאות. מדובר באנשי מקצוע שהשקיעו הרבה זמן וכסף כדי לקבל את ההכשרה המתאימה. מצד שני זכות הפציינט להחליט האם הוא נכנס לטיפול אשר תוצאותיו לא מובטחים מראש.