אשמח לקבל פעולה על הערך של קבוצה.הכוח שלה.
ומתוך כך הם יבינו וירצו להשקיע בה,להיות חלק,לדעת מה קורה לכל אחד בשביל לפעול טוב יותר ביחד.
טלפון : 097494148
סניף :
תשובה
לעדינה שלום רב,
אני מצרף לך מראה מקום באתר, שיש בו שפע של מקורות בנושא חשיבות הקבוצה.
אמנם הדגש שם הוא על תועלת הקבוצה ללמידה משותפת, אבל בין לבין, הנושא מתברר יפה.
חשיבה ולימוד בצוותא / ד"ר אברהם גוטליב
www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/gotlib-1.htm - 39k -
בנוסף, כמה מקורות מתוך מאמר שכתב לפני כשנה הרב אליעזר ברוד (כפר חב"ד)
השפעת החברה:
* "ויתרוצצו הבנים בקרבה" (בראשית כה,כד). מפרש רש"י: "כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר – יעקב היה מפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה-זרה – עשיו מפרכס לצאת". הכול תלוי באם, עם מי היא מתחברת. אם חברתה היא חברת אנשי שם ועבר, "יעקב מפרכס לצאת", והיא יכולה לצפות שתלד ותגַדל ילד כיעקב. אך אם היא נכנסת ובאה בבתי עבודה-זרה, יֵצא ממנה עשיו.
*
במשנה נאמר (אבות ד,ח) "אל תהי דן יחידי" – ללמדנו שכאשר אדם דן ובודק את מצבו הרוחני, אל יעשה זאת בינו לבין עצמו, אלא ייקח לו חבר, שיעזור לו להעריך את עצמו באמת.
(לקוטי שיחות)
*
כשיהודי מספר לחברו את נגעי לבבו, והשניים משוחחים ומחפשים עצה כיצד לתקן את הדרוש תיקון, עומדות אז שתי נפשות אלוקיות מול נפש בהמית אחת. על-ידי כך נעשה בפועל התיקון הדרוש.
(לקוטי דיבורים)
*
אהבת-רעים ודיבוק חברים היא המידה היחידה שיכולה לתת לאדם דרך בים החיים, ולהעמידו על בסיס נכון. רק אוהב וידיד יכול להעמיד את האדם על רגליו, להצילו מבוץ היגון והאנחה ולהעלותו למרחבי אור.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
* חסיד צריך שיהיה לו חבר, שאיתו יוכל לשוחח בגילוי-לב על העניינים הפנימיים הלוחצים על ליבו.
(אגרות-קודש)
* מי שיש לו אוהב נאמן – אינו בודד, גם כאשר מרחק של אלפי פרסאות מפסיק בין השניים. לפני אהבה אין מחיצות, ובאהבה לא שייך ריחוק מקום.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
* נאמר (משלי יב,כה) "דאגה בלב איש ישיחנה". מביאה על כך הגמרא (יומא עה,א) שני פירושים: "יַשְׁחנה מדעתו... יְשׂיחנה לאחרים". כאשר אדם משיח את דאגתו לידיד אמת, הוא גם מסיח דאגה זו מליבו ומתמלא שמחה וביטחון בישועת ה'.
זה לגבי הצד העיוני, החשוב בפני עצמו.
מבחינה מעשית, אין אפשרות לגבש שבט, או כל קבוצה אחרת
, על בסיס תיאורטי בלבד. הדבר דומה ללימוד שחיה בהתכתבות…
יש שתי גישות:
א. גיבוש מתבצע בעיקר על ידי כיף משותף. החוויה, והשמחה המלווה אותה, יוצרת תחושת "ביחד" חזקה. זהו גיבוש.
ב. הגישה השניה: באנו במטרות גבוהות, וכדי להתגבש הטוב ביותר הוא לעשות ביחד, בפועל. המטרה המשותפת, והסיכוי לקדמה, הם הם הגיבוש האידיאלי.
מאחר ואנו בני אדם ולא מלאכי השרת, הטוב מכל הוא לשלב:
לדוגמא: מחליטים על מבצע מסויים, הכרוך במטרה חשובה, וכל מי שמגיע, אוכל ביחד פיצה בחזרה מהמבצע.
או שנפגשים כדי לתכנן משהו חשוב, ובדרך מריצים צחוקים…
ואפשר להשקיע מדי פעם בפעילויות גיבוש וכיף נטו, כמו משחקי חברה,
טיולים קצרים (שיש להם יתרונות על מסעות ארוכים: הם רק שלכם, הם מאפשרים השתתפות גם למי שלהוריו קשה לשלם עבור מסע, או שבדיוק לא פנוי בתאריך המסע הארצי.)
בהצלחה ובהנאה!