אהבתי את תשובתך לאמא שהתעניינה בחינוך המיני למתבגרת. אני חשה הזדהות אולם מבן המין השני, אני אמא לילד מתבגר (13.5)ומפותח, ומאוד רוצה שישמע שיחה על הנושא. אודה מאוד להכוונה. אודה מאוד אם תוכלי להתייחס גם לפורום בשיחה, אני והבן/בעלי והבן/שני ההורים והבן. כמו כן אשמח אם תוכלי להפנות אותי לספרות מתאימה שנוכל להפנות/לקנות לבן להמשך קריאה.
תודה רבה מראש,
אביגיל
תשובה
בס"ד
לאביגיל היקרה, שלום ושמחה,
אני חושבת הרבה על השאלה שלך, וגם מבררת על ספרות, ורוצה להתייעץ עם חכמים וחכמות ממני.
גם לגבי ספרות, אין לי עדיין תשובה. ולגבי שיחה בונה מאיש מקצוע, אולי שתינו נרים את הכפפה הזו ביחד. כי זה באמת חסר (שיחת מחנך בבית הספר? משהו אחר?).
אי לכך, תצטרכי לחכות קצת...
בינתיים, עד שאוסיף כאן ניסיון לתשובה, בקרוב, אי"ה, התפללי שה' יהיה בעזרי, ואם יש למי מהקוראים מה לכתוב בינתיים, מה טוב. נשכיל כולנו.
מדפנה מאיר
לאביגיל היקרה, שוב שלום,
על אף שטרם קיבלנו תגובות (אפשר תמיד להוסיף), הספקתי להתייעץ עם מחנכים והורים נוספים בשאלתך. תשובתי להלן היא דעתי האישית, ואני מקווה שתקחי ממנה מה שטוב לך.
החינוך המיני מתחיל למעשה מגיל 0, כמאמר הביטוי "מהטיטול הראשון", הן לבנים והן לבנות.
יש חשיבות גדולה מאוד לשיח פתוח בנושא עם שני ההורים, בכל הגילאים.
בהרחבה, ניתן להתייחס לדוגמאות ספציפיות. הילד לומד על מיניות מהיחס של הוריו לאיברי המין בעת החלפת טיטולים, בעת שההורה רואה את ילדו עסוק במגע עם אברי המין שלו, כיצד הבית מתנהל בין המינים, ובין האחים. אפשר לראות זאת בצפיית הילד באחותו הצעירה ממנו כשמחליפים לה טיטול, או רוחצים אותה. במקלחות משותפות בין האחים בבית, ועוד כהנה מצבים שונים. כל אחד מהם הוא הזדמנות להורים ולילדיהם לשוחח על חלקי גופנו ועל ההבדלים בין הבנים לבנות, על כיצד באים ילדים לעולם, ועוד. הכל לפי רצונו של הילד לדעת, ולפי שאלותיו. גם לילד שאין שאלות, כדאי לפתוח פתח, אולם אם הוא שואל, הדבר נעשה קל יותר, מפני שברור באותו רגע שהוא מעוניין לקבל ידע בנושא, ואפשר לדעת לפי רמת השאלה והגיל איזו אינפורמציה לתת.
כבר בגילאי הגן כדאי להורים (וגם לגננות, אבל בעיקר להורים) לשוחח עם הילד את השיחה החשובה בנושא "הגוף שלי הוא רק שלי" או "המשולש הפרטי שלי". לצערי, אני חייבת לציין שזו שיחת חובה, עקב הטרדות מיניות רבות שאנו עדים להן.
אני ממליצה לומר לילד בפירוש שאם חלילה הוא נמצא מוטרד מינית, והפוגע דורש לא לגלות, על הילד לומר בסדר גמור (כלומר, לשקר לפוגע), ולרוץ לספר, כדי שהפוגע- החולה יקבל טיפול. מקווה שזה יעזור.
אני מוצאת שילדים שיש להם קשר רציף עם בעלי חיים, הם ילדים שכל נושא המיניות ברור להם מאוד. לפעמים צריך, בגילאים הצעירים, לעשות להם התאמה למה שקורה אצל בני אדם. דוגמא החביבה עליי זו אם שסיפרה על בנה, שביקש ממנה לקרוא לו מתי שאמא ואבא מזדווגים, כדי שיוכל לראות...
מגע פיזי בין הורים, כגון נשיקה וחיבוק, הוא גם חינוך מיני לילד.
בעצם, הדיבור על הנושא הוא חלק, גם אם חשוב, אבל הוא חלק, ואינו מהווה את כל החינוך המיני שהילד מקבל מאיתנו.
דבר נוסף שחשוב להבין, הוא שלפעמים הידע שמסרנו נקלט באופן שונה ממה שתכננו, ולכן אין אפשרות לסמן וי על השיחה ולטפוח לעצמנו על השכם על מילוי חובתנו האזרחית.
צריך להיות עירניים למה שעולה מהילד, ולחזור על הידע, אם צריך. כמובן שזה נכון בכל תחום, ולא רק בתחום ההתפתחות המינית.
דוגמא: הסברתי לילדיי שהם נולדו בניתוחים קיסריים, על ידי חיתוך דופן הבטן, ולא בלידה נרתיקית. הסברתי להם מהיכן יוצא התינוק בדרך כלל, ומדוע דווקא הם נולדו בניתוח, באופן יוצא דופן. היה נראה לי שהייתי מאוד ברורה. אולם, כעבור כשנה פנה אליי בני, שהיה בערך בן 7, ואמר לי שמצד אחד הוא מאוד רוצה ילדים, ומצד שני, לא היה רוצה שיחתכו לו את האשכים...(הוא חשב שכדי להוליד חייבים לחתוך משהו)
מכאן קיבלתי את התובנה הזו.
ובקפיצה קלה לגיל ההתבגרות, שעליו שאלת, אני רואה חשיבות להמשיך את אותו קו. אולם גם אם הנושא היה תמיד בלתי מדובר, אף פעם לא מאוחר לפתוח ערוץ חדש לשיח.
לדעתי, כדאי לשוחח עם הבן בסביבות גיל בר מצווה, ורצוי מעט לפני שהסימנים ממילא מופיעים, על ההתפתחות המינית הצפוייה, כגון- שיעור, שינויי קול, זקפה ושפיכה. באופן ענייני ביותר, בלי תיאורים מדעיים מפורטים, אלא אם כן הילד מעוניין בהם.
בנים שהולכים למקווה עם אביהם בגילאים הצעירים מאוד, צריכים לקבל תדריך קצר בנושא לפני שהם מגיעים למקווה ורואים איבר מין גברי בוגר.
כמו כן, לדבר עם הבן על מה שקורה בגוף הבת. זכרי, הבנים ממילא רואים תחבושות וטמפונים בארון האמבטיה וקוראים את הפרוספקטים. גם במשפחות הכי מחביאניות אביזרי ספיגה, הבנים מבינים שכל מיני דברים קורים אצל בנות, במקביל למה שקורה אצלם. בקיצור- הבנים לא טיפשים. אני חושבת שהיחס הטבעי לכל העניין מפחית את הצורך בחיטוט, או בדמיונות שאין להם קשר למציאות.
בגילאי העשרה יש גם עניין לדבר עם הבן בגלוי על הנזקים העצומים שעלולים לקרות כתוצאה מצפייה באינטרנט ובסרטים העוסקים במין. לדבר בפירוט על כך שאין קשר בין תמונות מוגדלות או מעוותות של איברי מין בתמונות לבין המציאות, וגם אין דימיון בין סוגים שונים של יחסים בין המינים המוצגים על גבי המסך- בין אם זה באלימות, ובין אם הצגה מעוותת אחרת, לבין מה שקורה בין בני זוג שחיים יחד בחיים האמיתיים. כך את מבהירה לו שעליו לפתח חשיבה ביקורתית משל עצמו, גם אם הוא צופה שלא ברצונך ולא בידיעתך, בתמונות הללו. אם יהיה לו, חלילה, קושי עם דברים מעין אלו, הוא ידע שהוא יכול לפנות אלייך.
הלוואי ולא היה צורך בשיחה על הנושא, אבל לחושך המחקרים היום על ילדים אבודים מינית (ילדים בני 11 מתעללים מינית בילדים וילדות בני 8...) צריך וצריך. אף חברה לא מחוסנת, לצערנו.
מי מההורים ישוחח עם הילד? לדעתי, שניהם. והילד יפנה למי שהוא מרגיש יותר בנוח, וזה בסדר. אני לא מחלקת בין אב לאם לצורך העניין, אבל בכל משפחה יש ניואנסים אחרים, ואין נכון ולא נכון.
בסביבות גילאי 14 ומעלה, כדאי להעלות את נושא שמירת הברית אצל הבנים, ולדבר על הקונפליקט בין התפתחות של מיניות בריאה, לבין האיסור על השחתת הזרע, וגם על הפער בין גיל הבשלות המינית לבין גיל הנישואין, כחלק מהרבה משימות לא פשוטות שיש לנו כיהודים.
בנוסף, גם לעניין הוצאת הזרע הייתי מציעה את ההתייחסות הבאה, ששמעתי גם מפי רבנים "זה אסור על פי ההלכה, צריך להשתדל מאוד שזה לא יקרה, אולם יש לזכור שזה קורה, לפעמים ללא כל רצון, ובסך הכל מדובר בעניין בריא וטבעי, שהוא חלק חשוב בחיים". כך, גם אם לבן יהיה משגיח בישיבה שידבר כל היום על רצח זרעונים, הילד ידע שיש גישות שונות, ושהוא יכול לבחור איך להתייחס למיניות של עצמו, מתוך קדושה ובריאות נפשית, יש לקוות.
נראה מהאורך של התשובה כאילו צריך לשוחח כל היום רק על מין, ואין הדבר כך. זוהי תשובה כללית, שפרושה על פני טווח רחב מאוד של גילאים, ומנסה לתמצת את העניין בכללותו.
לגבי ספרים, כל ספר שמתאר באופן סכמטי איברי מין, ויחסי מין, ללא תמונות אמיתיות, יכול להימצא בבית, במקום בולט יחסית, גם אם לא תגישי אותו ישירות לילדך. הספר THE FACTS OF LIFE הוא טוב, וגם "כיצד באים ילדים לעולם" (על אף שהוא מיועד לילדים קטנים, מתאים גם למתבגרים), ואם תמצאי עוד, אנא אמרי לי את שמותיהם. רצוי לחסוך מכל הילדים והילדות תמונות אמיתיות של בני זוג מקיימים יחסי מין, כדי לשמור על טהרת העיניים והמחשבה. הם יכולים להתפתח למיניות בריאה גם בלי זה, כך נראה לי.
בהצלחה בכל, מדפנה מאיר.