שלום וברכה,
אני אמא לארבעה ילדים (מגיל 2 - 17 ), בעלי עובד שעות רבות בחוץ כך שאני אחראית על החינוך, בישול, ניקיון, הסעות וכו'. לעיתים קרובות מדי אני מרגישה ממורמרת ומבטאה את זה כלפי ילדיי ("נמאס לי, אני מרגישה כמו עובדת ניקיון" וכו') בכעס ועצבים ומכניסה את עצמי למקומות שאני לא מעוניינת בהם. אני לא יודעת כיצד לצאת מהלופ הזה, כיצד לסגל גישה סבלנית יותר לילדים ולהתמקד בנקודות הטובות שלהם.
אין סיכוי לשלב את בעלי בנטל העבודה כי הוא ממש לא משתף פעולה והיו לנו ה מ ו ן ריבים בעניין זה. הייתי רוצה לשמוע את דעתך מה ניתן לעשות כדי לחיות באווירה טובה יותר?
תשובה
שלום וברכה
את מתארת את רגשותייך הקשים לאור חלוקת הנטל, אשר באים לידי ביטוי בתחושת מרמור, כעס ועצבים המביאים אותך לפרוק את הלחצים על הילדים.
אמירתך שאינך רוצה להיות עובדת הניקיון בבית מסבירות מעט את הרגשות הללו ועל כן יש להבין עניין אחד חשוב. רגש אינו ישות בפני עצמה אלא תולדה של הפרשנות הפנימית שאת נותנת למציאות המתוארת. מדברייך עולות מספר נקודות עיקריות:
ראשית, בעשותי את המטלות המוזכרות אני משמשת כעובדת ניקיון.
שנית, אני לא יודעת איך לצאת ממצב זה.
שלישית, בקשה לעזרה תביא לריב נוסף.
רביעית, אין סיכוי שהוא ישתף פעולה וישתלב בנטל העבודה בבית.
נראה שפרשנות זאת היא אשר מחוללת את הרגשות הללו משום שהיא מבטאת תפישה פנימית של חוסר אונים ביכולת להביא לשינוי, פחד מכניסה לעימות אך קודם לכל קביעה אולי אף בלתי מודעת שמשמעות מטלות אלו הינה שלילית ומעיקה.
מכיוון שאיני מייעץ לבעלך ומכיוון שאני מאמין שיש לך את היכולת להביא לשינוי, אתמקד בכל הקשור אלייך ואשר עשוי להביא לשינוי בעז"ה.
נתחיל מכך שהפער העיקרי העולה מדברייך הינו בין הדרך בה את מרגישה ופועלת לאור המציאות הקיימת לבין הדרך בה היית מצפה מעצמך לפעול בכל הקשור לילדים ולאווירה בבית. זו התחלה מצוינת המעידה על כך כי יש לך שיח פנימי מצפוני עם עצמך וכי אינך רוצה לתת לרגשותייך לנהל אותך.
על כן עצם המודעות להרגשות אלו הינה תחילת הפיתרון מפני שקודם לכל אנו עוסקים בפער הפנימי. שינוי פנימי יביא בעז"ה לשינוי חיצוני גם בנסיבות. כוונתי לכך שכרגע המציאות הינה נתונה ושבשלב ראשון עבודתך צריכה להתרכז בדרך בה את פועלת לאור המציאות הזאת.
מספר שאלות שרצוי שתשאלי את עצמך:
אני מניח שאת עקרת בית, אם כן מה מהות תפקיד זה?
האם בעלי שעובד שעות רבות כל כך מחוץ לבית (אני מניח לצורך פרנסתכם) חייב להירתם לעבודת הבית או שהייתי רוצה יותר תמיכה ממנו? אולי אפילו בעידוד או הבעת הערכה
האם יש דרך שונה בה אני יכולה להשפיע עליו להיות יותר שותף ולהבין את הקשיים שלי? במילים אחרות האם חייבים לריב על מנת לשתף ברגשות וברצונות לעזרה?
תשובותייך לשאלות אלו חשובות משום שהן תשפענה על רגשותייך וממילא על הדרך בה את מתמודדת עם המטלות והאווירה בבית ועם הילדים, אך יותר מכך תאפשר לך גישה פחות רגשית ויותר יעילה למציאת האיזון בחלוקת הנטל ביניכן מבלי להיכנס לעימות אלא מתוך שיתוף ובקשה.
לסיכום: רגשות חיוביים כתוצאה של בחינת הפרשנות שלך תאפשר מודעות ושליטה בעת הקושי וממילא אווירה טובה יותר ונינוחות רבה יותר עם הילדים.
בשלב שני אני מזמין אותך למצוא את הזמן המתאים, ליצור שיחה פתוחה (לא תוך כדי אירוע) ולחלוק עם בעלך את הקשיים שלך לצד הבעת הבנה לקושי שלו בעבודתו הקשה בחוץ ולספר לו כיצד תרגישי אם הוא יהיה יותר שותף. כל זאת ללא תביעה או האשמה שעלולות ליצור התנגדויות. אני מניח שהוא יוכל להקשיב לרגשותייך וכי הוא מעוניין אף הוא באווירה טובה ובטובתך ואולי גם את תלמדי מתוך הקשבה לדברים החשובים לו ולמה שהוא מרגיש.
בברכה רבה
עזרא היידו MCI
מאמן מומחה, NLP ומגשר משפחה, ברוח היהדות