בס"ד
לרב שלום!
אני בכיתה י"א ומדריכה לסניף אבל רציתי עזרה בהכנת פעולה לחבריא ב' לשבת בנושא "חיים של תוכן,משמעות,לעשות עם עצמך משהו!" זה אמור להיות משהו שצריך להגיע גם לחילונים וגם לדתיים, יותר בסגנון שלי לימוד,שיעור תורה, חשבתי איפלו לקחת כמה דברים מקוהלת..אבל לא יודעת מה עוד.
תודה רבה!!!
טלפון :
סניף : עתלית
תשובה
ניצול הזמן
נאמר בתיאורו של אברהם אבינו בתורה:
"ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כ"ד, א). בא בימים = בא עם הימים. מלים אלה מלמדות אותנו, שאברהם מיצה כל אחד מימי חייו בצורה הטובה ביותר. הוא לא בזבז אף יום "סתם ככה" - ובסוף חייו, הגיע לזקנה כשהוא אוחז בכל ימיו. לא היה יום, שלא התבצעה בו הצמיחה הראויה לו.
כשאנחנו מדברים על ילדים, המושגים 'גדילה והתפתחות' נתפשים בעינינו כחלק בלתי נפרד ממהותם. ברור לכולנו, שילד בן 10 אינו אמור להתנהג כבן 5. אבל משום מה, באיזשהו שלב של הבגרות, אנחנו מאבדים את ה'דופק' של הצמיחה המתמדת ובכל זאת, האם אדם בן 30 אמור להתנהג כמו בן 25? לא! דווקא כבוגרים היינו יכולים להשתמש בחמש שנים אלה, בכל דרך עוצמתית שהיא - ולצמוח!
אנו מאחלים לעצמנו "להשאר צעירים לנצח". מה משמעות האיחול? אם צעיר הוא זה שגדל, מובן שהדרך להישאר צעירים לנצח, היא להמשיך ולגדול... אובדנה של יכולת הצמיחה, בכל גיל שהוא, הוא טראגי. בכל זמן שבו אנחנו לא צומחים ומשתנים, אנחנו לא חיים - אנחנו פשוט קיימים.
זאת לגבי ניצול רוחני של הזמן. מסתבר, שע"פ חכמי שיטת המוסר, יש דרך דומה אבל שונה. להגיע לצמיחה רוחנית דרך ניצול נכון של זמן.
מסופר על ר' ישראל מסלנט, ששמע על אלוף עולם חדש בריצה. "מה עשה כדי להפוך לאלוף"? שאל ר' ישראל. "הוא רץ בחמש שניות מהר יותר מכל מתחרה אחר." השיבו לו. הבנתי, אמר ר' ישראל. "אבל מה עשה האיש בחמש השניות אשר חסך?…"
הדברים מבוססים כמובן על שיטתו של הרמח"ל במסילת-ישרים:
(מסילת-ישרים פרק ו')
הזריזות - ניגודה של העצלות אחר הזהירות יבוא הזריזות, כי הזהירות סובב על ה"לא תעשה" והזריזות על ה"עשה", והיינו "סור מרע - ועשה טוב".
וענינו של הזריזות מבואר, שהוא ההקדמה למצוות ולהשלמת עניינם. וכלשון הזה אמרו ז"ל:
"זריזים מקדימים למצוות". (פסחים ד, א)
וזה, כי כמו שצריך פקחות גדולה והשקפה רבה לינצל ממוקשי היצר, ולימלט מן הרע שלא ישלוט בנו להתערב במעשינו, כן צריך פקחות גדולה והשקפה לאחוז במצוות ולזכות בהן, ושלא תאבדנה ממנו. כי כמו שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות החטא, כן משתדל למנוע ממנו עשיית המצוות ולאבדם ממנו. ואם יתרפה ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם, יישאר נעור וריק מהם בוודאי.
ותראה כי טבע האדם כבד מאוד, כי עפריות החומריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה. ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך, צריך שיתגבר עצמו נגד טבעו עצמו, ויתגבר ויזדרז. שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו, וודאי הוא שלא יצליח, והוא מה שאמר התנא:
"הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים", (אבות ה, כ)
וכן מנו חז"ל (ברכות לב, ב) בדברים הצריכים חיזוק: תורה ומעשים טובים.
ומקרא מלא הוא (יהושע א, ו): "חזק ואמץ מאוד לשמר לעשות ככל התורה אשר ציווך משה עבדי", כי חיזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות הטבע אל הפכו.
והנה שלמה שנה מאוד באזהרתו על זה, בראותו את רוע העצלה וההפסד הגדול הנמשך ממנה, ואמר (משלי ו, י-יא): "מעט שנות מעט תנומות וכו', ובא כמהלך ראשך" וכו'. כי הנה העצל, אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעש שלו. ואמר (משלי יח, ט): "גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית" כי אף על פי שאינו המשחית העושה את הרעה בידיו, לא תחשב שהוא רחוק ממנו, אלא אחיו הוא ובן גילו הוא.
ואמר עוד לבאר רעת העצל ביאור ציורי, מה שיקרה ויולד לעינינו יום יום:
"על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב,
והנה עלה כולו קימשונים כסו פניו חרולים וגו'
ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר,
מעט שנות מעט תנומות וגו'
ובא מתהלך רישך וגו'". (משלי כד, ל-לד)
והנה מלבד פשוטו, אשר הוא אמיתי כמשמעו, שהוא מה שקורה, אל שדה העצל ממש, הנה דרשו בו חז"ל מדרש נאה, זה לשונם:
והנה עלה כולו קימשונים - שמבקש פרוש של פרשה ואינו מוצא,
כסו פניו וגו' - מתוך שלא עמל בהם הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרן של תלמידי חכמים.
ומה עונשו של זה? שלמה פרש (קהלת י, ח): "ופורץ גדר ישכנו נחש".
והיינו, כי רעת העצל אינה באה בבת אחת, אלא מעט מעט באה, בלי שידע וירגיש בה, כי הנה הוא נמשך מרעה אל רעה עד שימצא טבוע בתכלית הרעה.
ועצתו, לזהות את המנגנון הפסיכולוגי המזין את העצלות(כן, זה שמה של התכונה הגורמת לנו לבזבז זמן…)
,
(שם, בהמשך) והנה אנחנו רואים בעינינו כמה וכמה פעמים, שכבר לבו של האדם יודע חובתוונתאמת אצלו מה שראוי לו להצלת נפשו ומה שחובה עליו מצד בוראו, ואף על פי כן יניחהו. לא מחסרון הכרת החובה ההיא, ולא לשום טעם אחר, אלא מפני שכבדות העצלה מתגברת עליו, והרי הוא אומר אוכל קמעא, או אישן קמעא, או קשה עלי צאת מביתי, פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה, חֵמָה עזה בעולם, הקרה רבה, או הגשמים, וכל שאר האמתלאות והתואנות אשר פי העצלים מלא מהם. ובין כך ובין כך התורה מונחת והעבודה מבוטלת והאדם עוזב את בוראו. הוא מה ששלמה אמר: "בעצלתיים ימך המקרה, ובשפלות ידיים ידלוף הבית". (קהלת י, יח)
והנה תדע כי זה כלל גדול מנוסה במלאכת הפרישות, שכל קֻלָּה צריכה בדיקה, כי אף על פי שיכולה להיות ישרה ונכוחה, אמנם קרוב הדבר שתהיה מעצת היצר ומרמיותיו, על כן צריך לבדוק אחריה בחקירות ודרישות רבות. ואם אחר כל אלה תצדק - וודאי שהיא טובה.
כללו של דבר: חיזוק גדול צריך האדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצוות, בהשליכו מעליו כובד העצלה המעכבת על ידו. ותראה שהמלאכים משתבחים במידה הטובה הזאת, שנאמר בהם: "גיבורי כוח עושי דברו לשמע בקול דברו" (תהילים קג, כ).
ואומר: "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א, יד).
והנה האדם הוא אדם ולא מלאך, על כן אי אפשר לו שיגיע לגבורתו של המלאך, אך וודאי שכל מה שיוכל להתקרב במדרגתו אליו ראוי הוא שיתקרב.
ודוד היה משבח על חלקו ואומר: "חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצוותיך"(תהילים קיט, ס).
ברמה הטכנית, הייתי ממליץ לך להגיע לסניף "ממהרת", אולי גם באחור קל, ולבקש את עצת החניכים לגבי תיכנון זמנך העמוס מאד במטלות השונות של החיים: עזרה בבית, הדרכה, חברות, מבחנים, התנדבות,וכו'
העצות שיפנו אליך (אל תזלזלי, אולי צפויות הפתעות?…)
יגרמו להם להפתח אל הנושא, והפעולה תהיה יעילה יותר.
בהצלחה!