בני בן ה-6 ילד בכור במשפחתינו "אינו מרוצה מהחיים", כל הזמן מחפש "פאן"המשפט הקבוע אצילנו בבית הוא: "אני רוצה לעשות היום משהו כיף", איך אפשר לגרום לו להבין שאי אפשר בכל יום לעשות "משהו כיף" אלא החיים זורמים בשגרה מסויימת.
גם כאשר אנו עושים משהו כיף הוא לא מרוצה כי : היה חם, היה קצר, לא הספקנו הכל ועוד אלפי תרוצים .
העניין מתבטא בכל מיני תחומים כגון: האוכל-הוא בכל יום מחליט מחדש מה הוא אוהב לאכול, ז"א היום הוא אוהב חביתה ומחר כשארצה לשמח אותו ואכין לו חביתה, הוא יגיד לי: "מה פתאום אני בכלל לא אוהב חביתה, אני רוצה שתכיני לי סלט ביצים".
אני לא יודעת כיצד להגיב בכל מקרה כזה (בכעס או בהתעלמות או בהסברים מילוליים),כמו כן מכיוון שהוא הבכור במשפחתינו אני מפחדת שהוא ינחיל קו כלשהו של חוסר שביעות רצון גם אצל אחיו (שגם ככה מחקים אותו בכל הזדמנות).
תודה מראש.
תשובה
שלום רב,
חשוב מאוד לשים גבולות ולהיות עקביים, כלומר להגדיר מה את מוכנה ומה לא, להסביר בשפה המובנת לו אבל לא להפריז בהסברים. קשה להבין האם מדובר בצורך לתשומת לב, ובדרך שלו לשמר את מעמדו כבכור, אשר לפחות בהתחלה היה בן יחיד. כדאי גם לבדוק בגן או בביה"ס האם הוא מתנהג כך, או רק בבית. להיות הורים זו לעתים משימה קשה הדורשת סבלנות אורך רוח ומחשבה. שילוב של גבולות, עקביות וגמישות כאשר יש צורך היא הדרך לחינוך הנכון.
בהצלחה.