שלום וברכה, ראשית יישר כוחכם על מפעל החיים הגדול שלכם.
אני לא יודע כל כך מאיפה להתחיל אך אנסה בכל זאת לתאר.
אני נשוי שנתיים, שבהם כרגיל לכל זוג חדש ישנם רגעים טובים ורגעי משבר, עליות
ומורדות בחיי הנישואין.
אני ואשתי שונים, זה מזה ולא אפרט איך במה וכמה. בכל אופן, אני מאוד מאוד רוצה
ילדים כבר מרגע הראשון שהתחתנו, אך אשתי לא רצתה בשנה הראשונה בכלל, היא רצתה
שנבנה את הקשר, נתקרב אחד לשני ורק אחריי זה באופן טבעי נתחיל לנסות להכנס להריון.
אני זוכר שהיה לי מאוד קשה עם זה בשנה הראשונה, חשתי שכל פעם שהיינו מקיימים יחסי
אישות - זרעי נשפך לבטלה (אשתי לקחה גלולות). החלטתי לאחר מספר חודשים לדבר עם אחד
מרבני הציבור הדתי הלאומי על מצבנו בכלל, קשיים של שנה ראשונה, מריבות, פערים
דתיים, תסכולים וכו...וגם על ענין מניעת ההריון - והוא אמר לי שזה מה שאני צריך
כרגע לעשות, לקבל את רצונה ולהאמין שזה יגיע..
בכל זאת איפה שהוא בפנים זה היה נורא מ ת ס כ ל. גם קשיים בזוגיות ביחסים בכלל, וגם
קשיים ביחסי אישות (לא זכור לי הרבה מקרים של הנאה מקיום יחסים - משני הצדדים גם
מצידי וגם מצידה)...
כעבור שנה, שבה הקשר יותר נבנה, הבנין המשותף ביננו מתחיל להראות קצת יותר טוב
(ממשיכים לעבוד על זה כל הזמן) החלטנו שאנחנו מוכנים לנסות להכנס להריון. והנה
"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה היא תקום".
אשתי חולת קרוהן, שמלווה בהתקפים פעם ב חודש, תלוי בהרבה פרמטרים (תזונה, מצב נפשי
וכו...)
פתאום החלה תקופה של כאבים רצופים, שהצריכו אשפוזים בבית חולים בעקבות חסימות
מעיים, לילות בלי שינה, בדיקות וצילומים מה שהביא להבנת הרופאים שבעקבות המחלה
שמתפרצת שוב, ובעקבות ניתוח שבוצע לפני מספר שנים, המעבר בין המעי הדק לגס, היה
מ"מ 1 - מה שדרש טיפול של הרחבות המקום וכו..(לא אפרט מה בדיוק עשו).
בכל אופן, שנה שלמה שוב דחינו את ההריון, גם כל פעם שחשבנו שזהו ב"ה חזרנו לשיגרה,
אשתי טבלה, וביום של הביוץ שוב היה התקף, ושוב חסימה ושוב תסכול ושוב תסכול של
שנינו אבל בעיקר תסכול שלי, על כל ההתמודדות הנפשית עם המחלה, עם הזוגיות, עם
דחיית ההריון, בקיצור...משהו בפנים מתבשל כל הזמן.
כעבור כמעט שנה, של טיפולים, ובתי חולים, ותסכולים..ב"ה לפני חודש וחצי בערך
הרופאים היו מרוצים מהתוצאות, ושוב אנחנו מנסים להכנס להריון.
אך...משהו לא הולך.
1. אנחנו לא נהנים מיחסי האישות, אני מרגיש שאני צריך הרבה זמן לגרות את אשתי עד
שהיא תהיה מוכנה שאני אתייחד איתה, מה שגורם לי חוסר יכולת להחזיק את אבר המין שלי
קשה למשך זמן ממושך כל כך...ועד שהיא מוכנה אני כבר לא מצליח להביא את עצמי לידיי
קישוי.
2. אין חשק מיני לשנינו, אנחנו מאוד מתאמצים ומאלצים את עצמנו להכנס לקטע אך באופן
טבעי ורגיל זה לא קיים... וזה שוב גלגל שמשפיע עליי שאני חש שאני לא מספיק מחוזר
ע"י אשתי והכל מאולץ וככה גם אצלי יש פחות חשק ועניין
3. אני יודע שב"ה האיבר שלי תקין, אם אני מהרהר בעניין הזה, האיבר מתרחב ומתקשה, גם
כאשר אני ואשתי מנסים לקיים יחסי אישות בהתחלה אני מגורה ומעוניין אך מהר מאוד
מכיוון שאני עסוק בה, בגירויי המקום שלה, כדיי שהוא יהיה רטוב (יש לה חוויות לא
נעימות שכאשר המקום לא מספיק רטוב זה יותר כואב לה) ואני משקיע את כל כולי בה,
והחשק שלי נעלם ושוב נוצר תסכול של שנינו מה שמוביל לכדור שלג שבתת מודע משהו פה
לא הולך..
אני מבולבל ושואל את עצמי, מה הבעיה??? האם יש לי בעיה של חוסר משיכה מינית לאשתי??
האם יש לי בעיה של חוסר יכולת להשאיר את האיבר מוקשה לאורך זמן??? האם יש לי תסכול
בתת מודע מכל השנתיים האלו שלא היו יחסי אישות למען המשכת דורות קיימים, מה שהוביל
את יחסי האישות למשהו טכני??? האם יש לנו בעייה בקשר הזוגי שלנו שקודם עוד בכלל
לשלב הפיזי???
האם אשתי לא מצליחה לגרות אותי-אני באמת לא יודע מה אמור לעשות לי טוב וכו..? האם
יכול להיות שכבר בתת מודע בעקבות שנתיים של יחסי אישות שבהם אין מצב לכניסת הריון
- החלום שלי, איפשהו בתת מודע זה גרם לי לחוסר חשק מיני??
אני לא יודע מאיפה להתחיל, השנתיים האלו קשים, יש כמובן גם רגעים טובים ורגיע שמחה,
וב"ה הקשר נבנה. אנחנו מדברים על הקשיים שלנו, מדברים על דברים שמפריעים לנו ועל
דברים שדורשים תיקון ועבודה. אך בשורה התחתונה, משהו רקוב..קשה לי להצביע על
הנקודה ומה קדם למה?? האם אנחנו זקוקים לטיפול וייעוץ מיני - ואם כן למי ללכת?? או
טיפול זוגי???
אני לא יודע ולא מצליח לפתור את הבעיה. ממש לפני שעתיים שוב ניסינו לקיים יחסי
אישות אך שוב העניין כשל - עד שאשתי היתה רטובה אני כבר לא הייתי בקטע - היא הלכה
לישון לבד בלי לומר מילה ואני מוצא את עצמי כבר מבולבל לגמריי - האם יכול להיות
שזה בעייה עמוקה יותר?? האם יכול להיות שאין כימיה מינית ביננו וזה מפחיד ומתסכל -
אם כן איך אפשר להמשיך ככה??
אני מודה מאוד מאוד מקרב לב על קריאת המילים שיוצאות לי מהלב , ועל הסבלנות שלכם
לעזור לילנו.
אני בן 31 עוד מעט אשתי בת 27, דתיים לאומיים, משתדלים לקיים אורח חיים דתי לאומי,
ומצפים לישועה..מתפללים לבורא עולם שיעזור לנו וישלח לנו דרך שליחיו את הפתרון
לקשיים שלנו.
"ותקננו בעיצה טובה מלפניך"
תודה ומצפה לתשובה הארה
תשובה
שלום רב,
ראשית חשוב שפתחת את הנושא והבעת את רגשותיך, תיסכול אכזבה וכעס.
שנית, כדאי לנסות להידבר עם אשתך יותר לעומק, לבטא את מה שאתה מרגיש, לשאול מה היא מרגישה ולחשוב ביחד במה משפרים. אם זה לא עוזר תחשבו על פנייה ליעוץ זוגי, ובמידה ויהיה צורך יעוץ מיני.
ס"ה מדובר בבעיות של תחילת נישואין אשר הסתבכו בעקבות מחלתה של אשתך, והגישה השונה בנושא הכניסה להיריון. נראה שאת אי ההתאמה המינית תצליחו לשפר במידה ומצבה הרפואי וההסכמות הזוגיות ישתפרו.
בהצלחה.