אנחנו נשואים כבר שנה וחודש, ב"ה. אבל נקרעים בין שני קצוות קיצון - מצד אחד, אוהבים אחד את השניה כמו שרק זוג נשוי יכול לאהוב. באמת אהבה תמימה ומוחלטת. מצד שני, לא מפסיקים לריב. החל מעניינים עקרוניים וכלה בשטויות זוטות ומטופשות. אנחנו מתוסכלים עד כאב.
מאז ומעולם ידענו מריבות, וידענו גם תקופות של התמודדות בריאה עם הכעסים. אבל סופסוף, אחרי שהוכחנו לעצמנו כי אנחנו מסוגלים להתמודד רק ביחד כזוג עם המריבות שלנו, החלטנו שאנחנו רוצים להביא ילד לעולם. עדיין אין בשורות, אבל יש לנו סבלנות ואנחנו בוטחים בה'. ובכל זאת, עדיין נופלים לקטנות - מריבות לא נעימות, כעסים בלתי נשלטים, דרמות מיותרות ואיומים על פרידה, ח"ו! אף אחד מאיתנו לא באמת רוצה להפרד. אני לא מסוגלת לדמיין את חיי בלעדיו, כי הוא מקור האור והשמחה שלי. ואני מאמינה כי גם הוא חש כך. אז למה אנחנו כ"כ רבים? למה אנחנו לא מצליחים להשתלט על הכעסים שלנו ונותנים לדיונים פשוטים להתפתח לריב מגעיל?... אנחנו זקוקים נואשות להכוונה. כלים פרקטיים שיעזרו לנו להתמודד אחד עם השניה, או עם היצר הנורא הזה שנכנס ביננו ולא נותן לנו מנוח... באמת ששנינו מגוייסים למטרה, רוצים לבנות את המשפחה שלנו באהבה ובנחת. אבל אני מבועתת מהמחשבה שנזכה להכנס להריון בקרוב, בע"ה, וח"ו לא נדע להתמודד עם כל הנלווה לכך - מצבי רוח, אתגרים כלכליים, בחילות בוקר וכדו'... עכשיו, כשאנחנו מתפללים להתקדם שלב בחיינו, המריבות האלה הן כבר לא רק כעסים ופיוסים, אלא עניין מהותי שעלול להשפיע לרעה על חיינו כמשפחה, ולא רק כזוג.
בבקשה, תעזרו לנו לעזור לעצמנו.
תשובה
שלום רב,
כדאי לפנות ליעוץ מקצועי, כדי לנסות להבין מה גורם לכך שהמריבות יתפתחו לתגובות רגשיות קיצוניות, כאשר הבסיס לקשר הוא טוב.
בהצלחה.