בס"ד
שלום וברכה!
ראשית, המון תודה על התשובה המהירה לשאלתי (https://www.kipa.co.il/experts/show/5025)
שנית, חשבתי הרבה על מה נכתב בתשובה.
לגבי הערכה הדדית- לא תמיד הרגשתי שאני יכולה להעריך אותו בלב ממש שלם (לעיתים, לא נעים לומר, אפילו בזתי לו בליבי). אני יודעת שהוא אהב אותי מאוד אבל אני לא יכולתי לומר לו בחזרה שגם אני אוהבת אותו. אני לא יודעת להגידר מה בדיוק היתה הבעיה, שכן היה לנו מאוד טוב ביחד ומאוד כיף.
מה שגרם לי להרגיש כמו שתי חברות טובות זאת העובדה ששיתפנו אחד את השניה בהמון המון דברים נורא אישיים. הוא אמר שהוא מרגיש שעזרתי לו לפרוק הרבה דברים שהצטברו אצלו עם השנים. זה אולי מה שגרם לי להרגיש כמו שתי חברות טובות מכיוון שבסה"כ היתה לי הרגשה שאני אוזן קשבת בשבילו ולא יותר. חששתי שאולי הוא התאהב בי כמו שלפעמים מטופל מתאהב במטפל שלו בגלל שהוא עזר לו. למען האמת, הוא רק סיפר ודיבר ואני מצידי הקשבתי ולא עניתי לו יותר מדי.
אחרי תק' מסויימת, הרגשתי שהוא "פרק" את מה שהיה על ליבו במשך השנים,וכאילו אין לו צורך בי. אבל יתכן מאוד וזו היתה הרגשה אישית שלי, שכן הוא מאוד שמח בחברתי גם אחרי הרבה זמן ואהב אותי.
מעולם לא היה לי קשר כ"כ ארוך ומשמעותי עם בן ולכן אינני יודעת בדיוק איך זה אמור להתנהל.
הרבה תודה מראש!
תשובה
שלום רב,
אין מתכונת כיצד קשר ארוך משמעותי אמור להתנהל, ואת צריכה לנהל את הקשר בהתאם למה שטוב ונכון בשבילך. שווה לפתוח איתו את הנושא ולברר יותר לעומק מה הוא מרגיש כלפיך. ביחס לעצמך את צריכה לברר למה את לא מעריכה אותו, ואיזה סוג הערכה מינמלי מספיק בשבילך כדי להמשיך את הקשר.
בכל מקרה נראה שכדאי לנסות עוד פרק זמן קצר, רצוי באופן פתוח וגלוי איתו, לפני שאת מחליטה לנתק.
בהצלחה.