נערה שמנסה לייבש את עצמה בכל פעם כשהיא יוצאת לטיול מבית הספר-על מה זה מעיד. (היא ילדה שקטה והקשר עם הוריה לא משהו).
תשובה
שלום רב
"תשומת לב יתירה" הוא מושג אשר פעמים רבות מגמד תחושות של מצוקה גדולה וחסרים רבים.
ולגופו של עניין: ראשית האם הילדה מודעת לכך? האם מזכירים לה לשתות והיא מסרבת? בהחלט יתכן כי היא עסוקה בחברותיה, במציאת מקומה בין החברות ופחות עסוקה בדרישות הבאות מצד גופה.
יחד עם זאת יתכן וההתעלמות מהצרכים הגופניים מעידים על הפרעה הדורשת התייחסות אחרת. היא למעשה מסכנת את עצמה פעם אחר פעם. אם נשווה את העניין לאנורקסיה הרי שהיא אינה מרעיבה את עצמה אלא "מצמיאה" את עצמה, וכך מנסה להרוס את עצמה. כיווני מחשבה נוספים אף הם מעלים את השאלה את מה היא מנסה לייבש ומדוע? האם מדובר בתחום התוך אישי - בינה לבין עצמה, או בבין אישי - בינה לבין משפחתה או החברה בה היא נמצאת.
נראה לי כי צריך לברר את הדבר איתה. שיחה גלויה על הנושאים שהובאו לעיל כאשר הם מועלים בצורה עדינה ומחושבת יכולים להוות נקודות מנוף לשיחה, ומשם לראות האם יש צורך בהתערבות טיפולית.
מובן שלקראת הטיול הבא יש לערוך עימה חוזה ברור בו היא מתחייבת לשתות, מי מפקח עליה ובאילו מצבים לא תוכל להמשיך לטייל עם כולם על מנת שלא תסכן את עצמה.
חשוב מאד לציין כי אין טעם לכעוס עליה. שכחה או מצוקה לא נפתרים על ידי "שיחת מוסר". הדרך היחידה ליצור עימה קשר משמעותי הוא בקבלה ובאמפתיה.
בהצלחה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.