שלום רב!
אני בחורה בת 27 נשואה שנתיים ללא ילדים.
לפני כחודשים בעלי חלה בוירוס ויראלי(הקאות,שלשולים, חום) ולאחר מספר ימים בעת שהתארחנו אצל הורי בשבת נדבקתי גם אני .
הייתי במצב נורא של הקאות ושלשולים ולא הצלחתי לשתות לכן לקחו אותי לביה"ח כדי לקבל אינפוזיה. בביה"ח התחלתי להרגיש הרגשה של מחנק חוסר באוויר, רעידות שלא ניתנות לשליטה ולא "מצאתי" את עצמי באף תנוחה . בדקו לי חמצן שהיה תקין והרעידות אמרו שהם בגלל האינפוזיה. אך גם לאחר שחזרתי הבייתה המשיכו הרעידות כשעתיים ללא הצלחה לישון או להפסיק אותם וחוזר חלילה לבסוף החלמתי.
לאחר 3 שבועות בערך שוב נסענו להורים שלי לשבת(פעם ראשונה לאחר החוויה הלא נעימה שהתחילה לי שם) ישבנו אחרי האוכל בסלון שפתאום ללא סיבה התחילה לי הרגשת מחנק יצאתי וניכנסתי ללא הצלחה למצוא מנוחה התחילו לי שוב הרעידות אך הפעם הם נמשכו לשעות ארוכות יותר כמעט כל הלילה לא הצלחתי לישון היו לי מספר פעמים שלשולים ולא הצלחתי לאוכול כלום . לאחר השבת ביום ראשון הלכתי למרפאה שם אמרו לי שוב שזה ויראלי ונתנו לי אינפוזיה במשך כמה ימים הייתי במצב של שכיבה ללא שינה מרובה (לא הצלחתי לישון בגלל הרעידות) וללא הצלחה כמעט להכניס מזון לפי. לאחר שלילה שלם רעדתי ללא הפסקות הלכתי שוב למרפאה שם אמרו לי שזה מהייבשות ונתנו לי אינפוזיה חזרתי הבייתה עם יותר כוחות אך לאחר כשעתיים שוב חזרו הרעידות החלטתי הפעם לקחת הפניה לביה"ח.
שם בפעם הראשונה אמרו לנו שה לא וירוס ושזה נובע ממצב נפשי לא טוב. אני טענתי שאין לי שום סיבה להרגיש לא טוב במיוחד בימים אלה אך הרופאה טענה שלחץ נפשי יכול להגיע מהתת מודע נתנו לי כדור לקחת לפני השינה כדי שאוכל להרדם הלילה מהפחד להתמכר לכדורים כאלה לא לקחתי וברוך ה נרדמתי הקלות עכשיו התחילו ימים של דכדוך כתוצאה ממה שהבחנה הרופאה והשאלה למה זה קורה לי לא הרפתה מימני ומבעלי ימים ארוכים. חזרנו למסלול רגיל הייתה תקופה של כיף נסענו טיילנו (בחופשת הפסח) . החששות לחזור לבית הורי ברורות שם הכל התחיל אך בפסח אמרתי לעצמי שזה לא שבת אז זה לא אותו דבר בשבת לאחר מכן נמנעתי מללכת (הינו רגילים ללכת המון להורים שלי בשבתות מאז אני נמנעת מללכת הרבה) בשבת האחרונה התארחנו שוב אצל הורי ביום שישי התחיל לי מצב רוח מדוכדך ללא סיבה חשבתי שאחרי התפילה של יום שישי זה יעבור אך שחזרנו מבית הכנסת פרצתי בבכי ולא הייתי מסוגלת לאכול ושוב התחילו השלשולים. רק מהפחד של לשקוע שוב בכל מה שהיה לי לפני חודש+ במשך שבוע לא נתתי לעצמי ליכנס למיטה. הכרחתי את עצמי לקום בבוקר לבית הכנסת הלכנו אני ובעלי לטייל מספר פעמים בשבת אך ההרגשה נשארה כמה ימים שאתה היו מלוות התפרצויות בכי של פחד ממה שקורה לי ללא שליטתי וחוסר בתאבון(השלשולים פסקו) היום ברוך ה קמתי יותר טוב ומקווה שזה ימשיך כך לאורך כל היום.
אני יודעת שהארכתי מאוד ואיתכם הסליחה אך היה חשוב לי להעביר את כל מה שחוויתי וממה זה התחיל כדי שתוכלו לעזור לי. מה עלי לעשות ממה זה נובע?
תודה וישר כח!
תשובה
שלום רב,
קשה להשיב על השאלה ממה זה נובע ומה קורה.בלי להכיר ולבדוק לעומק.
רצוי לקחת ברצינות את ההשערה של הרופאה שמדובר בלחץ נפשי ולפנות ליעוץ פסיכולוגי, ולו גם כדי לשלול אפשרות זו.
בהצלחה.