שלום רב,
שמי ..., ואני כ-10 חודשים אחרי לידה, מניקה ב"ה.
מאז הלידה יש לי רצון חזק מאד מאד לעוד הריון ועוד ילד בע"ה. אבל- מאז הלידה לא קיבלתי ווסת כלל, כנראה שאין ביוץ. (לא השתמשתי מעולם באמצעי מניעה מכל סוג).
ככל שעובר הזמן אני מתוסכלת יותר מהמצב הזה, "מפרנסת" את המכון בקניית ערכות ביתיות בלי סוף, וכל סימן הקטן ביותר (בחילהצרבתעייפות גדולה ועוד) גורם לי לרץ לבדוק, ולהתאכזב, כרגיל...
הדבר משפיע על התפקוד שלי, שמחת החיים בבית- לא באופן קיצוני אך בהחלט מפריע.
אני משתדלת להתרכז ולשמוח ב"יש"- בשני ילדיי המתוקים, אבל כל חיי שאפתי למשפחה גדולה ומרובת ילדים ואני מתוסכלת לראות איך החלום שלי הולך ומתרחק עם המרחק הגדול שבין ההריונות, בעקבות ההנקה.
ועכשיו לשאלתי: שמעתי פעם ציטוט מהרב בורשטיין האומר כי "אם המפסיקה להניק את תינוקה כדי לזכות בהריון נוסף היא גזלנית- גוזלת מהילד הקיים שלה את האוכל הבריא לו ביותר".
האם מהלך כזה- בגיל כזה (תינוק בן כמעט כמעט 10 חודשים) באמת לא מוסרי?
יש לציין שאני עצמי לא שלמה עם מהלך כזה, כי הייתי שמחה מאד להמשיך עם ההנקה, אבל הרצון לילד נוסף חזק מאד...
אשמח להתייחסות הרב לשאלתי,
ויישר כח עצום על העשייה הברוכה,
...
תשובה
שלום וברכה,
אחלק את תשובתי לשני חלקים.
א. היבט רפואי - אי קבלת ווסת ואי ביוץ פרק זמן כזה לאחר הלידה הוא סביר מאוד ולא מעיד על מציאות בעייתית כלשהי ולא מצדיק התערבות, יתכן וגורם הדבר הוא ההנקה, יתכן וזו בשלות הגוף לחזור לסדירות בקצב שלו, ובכל אופן, התערבות כעת אינה מעשה סביר.
הנקה - הנקה בשלב זה של עשרה חודשים היא חשובה אבל כבר לא הכרחית או קריטית עבור הילוד, בדרכ מקובל לחלק כי ההנקה עד חצי שנה חשובה מאוד עבור המערכת החיסונית וחשובה עד כתשעה חודשים ולאחר מכן, אם אכן התינוק מתחיל לאכול אוכל מגוון, הוא כבר יכול לקבל את מזונו בצורה מאוזנת די הצורך, וההנקה תהווה תוספת, פינוק, קשר אם וילד אבל אינה דבר קריטי.
האם נכון להפסיק הנקה בשלב זה, שאלה קשה, שכן אכן החלב שייך לילד, ומדוע לדחוק ולמנוע ממנו את אשר הוא רוצה ואת יכולה להעניק.
אומנם, אם את בת 35 ויותר, וזהו ילדך הראשון בבית, יש מקום להיות יותר אקטיבים בעניין אבל אם לאו, יש לשקול היטב האם אכן הרצון להפסיק הנקה הוא ממקום נקי...
ב. היבט הנפשי - בחינה של התיחסותנו לדברים נובעת מכמה דברים, משקלול והערכת המציאות, והציפיות והחלומות שלנו, מהחברה הסובבת ועוד ועוד.
בחינת המציאות, בארנו מעט למעלה, כי במישור הרפואי אין מקום להתערב כרגע ולנסות לזרז הליכים.
עלינו לדעת כי יש לנו אחריות מלאה על החוויה שלנו, והאם אכן את רוצה להיות במקום בו את רוצה שהציפיה האמיתית להרות, להיות שותפה בבנין עם ישראל, למשפחה גדולה, תיצור בעצם כעת את המציאות ההפוכה, תגרום לעצבנות ומרירות, תשפיע על שמחת החיים ותעכר את האוירה בבית?
האם כאשר אנו בוחנים מה רצונו של הקבה ואנו חפצים לעשות רצונו בעולם, משמעות הדבר היא כי אנו נכתיב לקבה את הקצב ומה רצונו או שבצד המוכנות שלנו להיות כלי לקבל את השפע והברכה, אנו גם מקבלים כי לא תמיד הדברים הולכים באופן שבו חזינו, ובמידה רבה זו אולי משימת החיים שלנו, להבין כי באמת יש בורא ומנהיג לעולם, ותפקידנו הוא מתוך המציאות (שלעיתים כן נכון וניתן וצריך להשפיע עליה) לקבל בשמחה ואהבה, לראות את דרכי ה' שבה ולפעול טוב בעולם.
סיכומו של דבר, יש לכם אחריות מלאה על החוויה, השיקול האם להפסיק את ההנקה או לאו, יתכן אבל לא מעמדה של לחץ אלא מחשיבה מה יהיה הטוב ביותר עבורך, עבור התינוק ועבור הבית כולו.
איני רואה כל מקום לכלות ממונך ובעיקר לא את נפשך וכוחותיך בערכות ביוץ כרגע או בבדיקות הריון.
שמחו בחלקכם, הודו לה על כל הטוב ופתחו את ידיכם לקבל את השפע מאיתו יתברך ולראות חסדו עימנו בכל יום, תוך קבלה ולא מתוך הכתבה...
בהצלחה רבה ושפע ברכה
אודי רט
רב משיב מכון פועה