בתי קיבלה חינוך דתי באחד האולפנות הטובות בארץ, לצעערי הרב חזרה בשאלה.
השנה היא מסיימת את לימודי התואר הראשון בירושלים
כשהיא מגיע הבייתה אני משתדלת לקבל אותה בשמחה ובאהבה. בזמן האחרון אני מרגישה שהיא מתרחקת מאיתנו כמעט ולא מגיעה הביתה וגם כשהיא מגיעה לעיתים רחוקות לשבת, היא מסתגרת בחדרה ומתחמקת משהיה במחצתינו .
נודע לי שהיא יוצאת עם בחור שהיגיע לארץ לשליחות מסוימת לתקופה של חצי שנה ואינו יהודי,
בערב פסח ניסיתי להעיר לה על התנהגות מסוימת שלא מצאה חן בעיני, (בלי קשר לבחור, עדיין לא סיפרתי לה שאני יודעת על הקשר עם הבחור),
היא עזבה את הבית בכעס ניסיתי להתקשר עוד באותו ערב וכשלא ענתה שלחתי לה מייל שבו כתבתי וסיפרתי לה עד כמה אני אוהבת אותה ורוצה את טובתה אבל הבעתי ופרטתי את דעתי והסברתי לה שהתנהגותה מאוד מכאיבה לי,
ואני מבינה שהיא מאוד כועסת עלי על שניסיתי להביע דעה,ומזה כמה ימים היא אינה בקשר איתי ואינה עונה לטלפונים שלי ושל בעלי, משיחה קצרה שאחיה ניהל איתה הוא חש שהיא מאוד עצבנית מה עלי לעשות? האם להמשיך ולנסות ליצור קשר,וכשתענה לי האם להתייחס ולשאול על הקשר שייש לה עם בן הזוג דבר ששוב יגרום לה להתנתק ולברוח מאיתנו או להתעלם מהכעס שלה ולחכות שהיא תיצור עמנו קשר
תשובה
שלום רב,
השאלה היא מסוג השאלות שקשה מאוד לענות בהכללה, בלי להכיר היטב את בתך, מה הרקע לחזרתה בשאלה, מה אופייה מה טיב היחסים בבית ולמה נוצרה ההתרחקות.
בהכללה, יש להורים תפקיד גם ביחס לילדים בוגרים ומעורבותם חשובה גם בגלאי העשרים פלוס, וגם אחרי כן. אלא שצורת ההתערבות צריכה להיות שונה, מותאמת לגיל, וגם מותאמת לרמת הבשלות והתיפקוד של הילד. במידה והיא מתפקדת היטב, מלבד הנושא הדתי והקשר עם הבחור, ניתן לבטא ביקורת עדינה, ולסמוך על כך שבסופו של דבר היא תמצא דרך לאזן ולהתאזן.
כאשר ישנם התרחקות של ממש על גבול הנתק חשוב להשתדל לשמור על קשר, ולהראות שלמרות הביקורת היא עדיין חשובה לכם כבת ואיכפת לך ממה שקורה. הבעת עמדתך היתה חשובה, גם אם לא נענתה ואולי גרמה לכעס.רצוי לנסות ליצור קשר, בתדירות סבירה וללא לחץ מוגזם, לשאול לשלומה ומה קורה איתה, וביחס לבן הזוג לומר שאת מאוד רוצה לדעת מה קורה, אבל אם קשה לה כרגע לספר את מקבלת, אבל העיקר שהקשר ישמר.
כרגע נראה שדרושה סבלנות הורית. בהצלחה.