שלום,
אני מתמודד עם דברים ונתקל בקשיים רבים.אני מרגיש שזה פשוט הפך אצלי להרגל רע ואינני יודע כיצד לטפל בעצמי.יש לי רגישות גבוהה מדי כלפי הזולת ושאני שומע מקרה מוות אחד גם אם זה אדם לא מוכר לי אישית אז אני מצטער ואני מנסה להתעלם מהמחשבה עליו אבל איני מצליח וזה נמשך בערך כשבוע.ואז שהכל טוב ויפה אם מגיעה לאזניי שמועה נוספת על מקרה מצער אז אני שוב חושב עליו וגם אם אני רוצה להתעלם אני מצליח אבל זה חוזר לי ואני כאילו עובר חוויה שלילית של כאב הזולת.אינני יודע מה לעשות אני מרגיש שזה משהו באישיות שלי.אם אני מתייחס יותר מדי לזולת ברחמים מוגזמים או בעצבות או בהתייחסות אני בעצם נפגע.הרגשתי שזה פוגע בי כל העצבויות האלו.זה פשוט קפיצה ממקרה למקרה.אני אומר אולי זה לא המקרה הספציפי שגורם לי לזה אולי יש אצלי תופעה של התייחסות מוגזמת לכאב הזולת עד כדי כך שאני חווה אותו בעצמי.יום אחד החלטתי לא להתייחס אבל אני מרגיש שזה קשה לי.זה ממש מלחמה.אינני יודע כבר מה זה.הבעיה היא כאשר מתפתחות מחשבות מעבר כמו:שמרגישים שאותו אדם עצוב כי הוא איבד ואיזה מסכן.אבל שוב אני אומר אם אני מתחיל עם זה אז אני מתחיל להרגיש רע וזה "תופס" אותי. אינני יודע מה לעשות ניסיתי לשכנע את עצמי שכל מה שקורה זה מאלוהים ואין לנו שליטה על זה וכך להשתחרר ולהתרכז בחיים שלי ושל אשתי.למה אני כזה רגיש אני שואל את עצמי? האם זה באמת אכפת לי מאותו אדם או שזה רק פחד?פחד בעצם ממצב שאנשים אחרים נמצאים בו?ופחד מאסון ומוות (אבל זה הם ולא אני אז למה זה תופס אותי?). כאילו שאין מנוחה לנפשי. אני בכוונה מגזים אבל זה ממש "תקוע לי שם" ומעסיק אותי.
למה זה קורה לי?
איך אוכל לצאת מזה באמת?
האם טיפול פסיכולוגי יעזור לי לצאת מזה?
מה זה? כאילו שנוח לי להרגיש עצוב או מתייחס לבעיותיהם של אחרים?
זה כאילו שאפתור להם משהו אבל בפועל אני יודע שאי אפשר לשנות שום דבר. מה עליי לעשות כדי לעזור לעצמי ולאישיותי? האם לדמיין משהו חיובי למשל שהעינינים מסתדרים שם וכך לצאת מזה? למה אינני שמח מספיק על מה שיש לי ויש לי על מה לשמוח. למה זה פוגע בשמחה שלי? יש לי אשה טובה ובית טוב ברוך השם.
אולי זה פחד שאני מצליח ומתקדם?
איך אפשר לאזן את הכל ואיך לטפל בעצמי.
אני כבר ממש מבולבל. אני יודע שלא לחשוב מחשבה מסויימת בכוח אי אפשר.זה לא בריא אבל לתת למחשבה לעלות ולהתעלם ממנה זה אפשרי אבל מה לעשות עם הרגישות היתרה הזאת.עם הרגשות הכואבים האלו? האם זה מתחבולותיו של הייצר הרע? האם טיפול יעזור לי ויחזק אותי כך שלא אסבול ואבנה את אישיותי כך שדברים יקבלו פרופורציות אחרות? ואז ההתייחסות תהיה יותר מתונה. אנא תנחו אותי. האם צריך לקחת יותר בקלות ואיך? האם ללמוד להתייחס למוות בצורה אחרת שפחות תהיה מפחידה או מטרידה?
האם כן נכון לחוש את אותו כאב והזדהות של הזולת כי אז הוא ייצא ממני? לא לפחד מלהרגיש את זה.אבל מצד שני זה עלול להכניס אותי למעגל של רגשות שליליים.
אני זוכר את עצמי בעבר שומע דברים קשים כמו פיגועים וכו ולא מתעכב עם זה אלא ממשיך הלאה ולא מתעמק.ואני רוצה לחזור למצב זה.
תודה על עזרתכם.
תשובה
שלום רב,
קשה לענות בכתב ולהתייחס לכל הפרטים. בגדול, ההתרשמות היא שאתה נמצא במצב של משבר הבא לידי ביטוי ברגישות יתר ובמחשבות כפייתיות והרגשה לא טובה. קשה לשער או לקוות שתוכל להתמודד לבד, רק ע"י אימוץ חשיבה חיובית והתמודדות מעשית, ולכן אל תתבייש או תהסס לפנות לגורם מקצועי.
חשוב לפנות לפסיכולוג לעשות הערכת מצב ולקבוע יחד איתו את הטיפול המתאים. בראש ובראשונה שיחות ויתכן שיהיה צוררך בסיוע תרופתי ראשוני על מנת להקל ולארגן את המחשבות.
בהצלחה.