שלום: אני בחור דתי (כיפה סרוגה) בן 31. יצאתי עם בחורה חילוניה לגמרי במשך 3.5 שנים האהבה בנינו עצומה וההנו ממש כזוג נשואי, לאחרונה נפרדנו סופית בהחלטה של שנינו בגלל נושא הדת.(נפרדנו מס פעמים בגלל אותו עניין)
אבל אני לא יודע אם אני מוכן לאבד אותה. במהלך התקופה שיצאנו היא שמרה כשרות והכשירה את המטבח ולדבריה גם עכשיו אחרי הפרדה היא תמשיך לשמור כשרות.(מה שמראה על "ניצוץ" כל שהוא)
היא גם מסכימה ללכת למקווה למרות הקושי הגדול מבחינתה (דבר שאני מבין).
הדבר היחיד שנותר ללא פתרון הוא השבת היא רוצה שאני יאפשר לה לראות טלויזה אם היא תרצה (אפשר בחדר סגור)וליסוע כשתרצה(אפשר לחנות רחוק מהבית)לדבריה אולי זה ישתנה ואולי לא. ההתלבטות שלי גדולה מאוד ואני נמצא בחיבוטי נפש קשים, מצד אחד חשוב לי מאוד הדת ומצד שני גם היא מאוד חשובה לי וכמו שכתבתי אני לא רוצא לאבד אותה.בנוסף אני חושב גם על חינוך הילדים על כל מה שמשתמע מכך למרות שהיא מוכנה לחינוך דתי. האם לדעתכם יש סיכוי לקשר מסוג זה? אני מכיר זוג אחד שזה עובד אצלו אבל בטח יש כאלו שזה לו.
תודה מראש על התשובה. וסליחה על הכתיבה המבולבלת....
תשובה
שלום רב,
אין ספק שהבדלים באמונה, ובכלל עמדות מהותיות מנוגדות הם קשים כאשר מדובר בבניית משפחה. כפי שציינת יש דוגמאות מוצלחות יותר ופחות עד לכשלון של ממש, אבל הדילמה נשארת אישית שלך, וזוגית שלך ושלה. ניתן ללבן את הבעיות ולגבש החלטות לפני, אבל מתוך מודעות שבמשך החיים כל אחד עובר שינויים, וגם סיכומים ברורים הם לא מתכון בטוח. אבל ככלל, אין מתכון בטוח לנישואין ותמיד יש סיכוי וסיכון. צריך לקחת זאת בחשבון, ובגילך דרושה הכרעה.
כדאי שתתיעץ עם חברים או משפחה, רב או פסיכולוג המקובלים עליך, לעתים זרימת מחשבה מבחוץ עשויה לעזור. בכל מקרה ההחלטה היא שלך. תשקלו גם לפנות ביחד ליעוץ, אבל ההחלטה היא שלכם.
הדילמה קשה, אבל אם אתה חש שאתה מאוד רוצה בה יתכן שליבון ובירור נוסף עשוי לעזור.
בהצלחה.