שלום,
אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
נשואה שנה וחצי,היינו מאורסים כשמונה חודשים.
נתחיל מההתחלה....
החצי שנה ראשונה כחברים הייתה מדהימה,הכול היה נראה מושלם,התחלנו לדבר על חתונה.
יום אחד,בעקבות שיחה לא נעימה זה קרה פעם ראשונה,הבחור נסגר לחלוטין.שתק,לא שיתף פעולה בשיחה.חשבתי שיעבור,זה נמשך שבוע שלם.
שבוע מפחיד,קשה,החלטנו לדחות את האירוסים
בשבוע הזה הוא לא ענה לי,השיחות טלפון והמפגש היה רווי שתיקות ובכי שלי,והוא-לא פותח את הפה.
בתקפוה הזו הוא חשף בפני לראשונה שלא טוב לו,שהוא לא מאושר.
ושהוא לא בטוח אם הוא אי פעם יאהב אותי באמת.
קצת רקע עליו:
הורים גרושים.כיום הוא בן 24,התגרשו כשהיה בכיתה י"א.
היו כמה שנים שההורים גרו באותו בית וישנו בחדרים נפרדים,אחרי הגירושים בעלי הכעיס את אביו וכתוצאה מכך אביו לא דיבר איתו כמעט שנה,טיפוס לא נעים,קשה,לא מעורב בחיים שלנו בכלל.
ערב האירוסים הא אמר לי שהוא אוהב אותי .באמת,ושהוא מוכן להילחם בשבילנו
אחרי שהתארסנו-זה הפך לתופעה חוזרת,פעם בשבועיים שלוש אני מתקשרת,והוא שותק,מתכנס בתוך עצמו,נסגר.
הפיתרון שלנו היה נגיעה,התחלנו לגעת,וזה "פתר" את הקשיים.
חשבתי שהאהבה תנצח,הייתי תמימה.
השנה הראשונה הייתה טובה יחסית.
היה קושי אחר:לקח לנו בערך תשעה חודשים לקיים יחסים,אך זה נבע מקשיים שלי(הטרדה מינית שעברתי,חוסר בטחון,עברתי טיפול אצל פיזיוטרפיסטית והבעיה עברה)
הוא לא נסגר כמעט בשנה הראשונה,אך תמיד הרגשתי שהוא חי בעולם משל עצמו.
יכול לא לענות לי לטלפון יום שלם,למרות שהוא יודע שזה מתסכל אותי
לא חוזר לאנשים אחרים,גם לגבי נושאים חשובים
לא סגור על עצמו-כבר שנה מדבר על פסיכומטרי,אבל פשוט לא מזיז את עצמו(התנהלות קבועה) לא מתקשר,לא מברר.
ואז,לפני חצי שנה זה חזר,ההסתגרויות.
לא מדבר איתי,ימים שלמים יושב מול המחשב,לא קם בבוקר,ישן כל היום,לא מדבר,קשה כ"כ.
לי זה גורם לתסכול עמוק,התפרצויות בכי שלא נגמרות.רצון לקחת תיק ולברוח,לחזור לחממה הבטוחה של ההורים.
הוא לא באמת משתף אותי בכלום,הבנתי את זה לאחרונה,הוא לא מספר לי מה עובר עליו באמת,בפנים,בחלקים הכי שחורים וקשים בנפש הזו שלו שאני כ"כ אוהבת,למרות הכול.
הייתה לנו לא מזמן שיחה מאוד קשה,מאוד טובה.
בכינו,התחבקנו,פרקנו.
אמרתי לו שאני בודדה בקשר,אוהבת כ"כ,לא מוכנה לוותר על הקשר,אבל פשוט בודדה בו.
אמרתי לו שבחיים לא האמנתי שאני אחשוב על גירושים,אבל זה עובר לי לא פעם בראש,בימים הקשים באמת.
הוא אמר שלא טוב לו,יש בו חוסר שקט,חוסר סבלנות לכלום,גם אליי.
קשה מאוד,אני אישה,אני צריכה להרגיש מחוזרת,נאהבת,רוצה להיות מרכז החיים של בעלי,וזה פשוט לא הולך.
הוא אוהב אותי,מאוד,הוא משתדל,אבל קשה לו כ"כ.
אני אוהבת אותו,יותר מהכול,ולא מוכנה לוותר.
לא יודעת מאיפה להתחיל.
ברור לי שהוא צריך טיפול(לדעתי הלא מבינה זה סוג של דכאון)
ברור לי שאנחנו צריכים טיפול משותף.
גם השיח שלנו נהיה מאוד קשה,כי שנינו מאוד מתוסכלים.
כל דבר הכי קטן הופך לויכוח,לפריקת כעסים.זה קשה מאוד.
רוצה כבר שיהיה לנו טוב.
איפה להתחיל? למי לפנות?
תודה רבה,סליחה על האורך ושבוע טוב.
תשובה
שלום רב,
טוב שפנית ופתחת את הבעייה. ההתרשמות היא שדווקא הזוגיות היא טובה אבל אצלו יש בעייה שמתוך הרקע שהצגת ניתן להבין אותה בחלקה.
ראשית, חשוב מאוד שהוא יקבל טיפול הקשור לרקע שלו כפי שהצגת, לאישיות ולבעיות הרגשיות שלו. בהתאם להתפתחות הטיפול ניתן לשקול גם יעוץ זוגי, ויתכן שבמקביל רצוי שגם את תפני ליעוץ או טיפול בהתאם לצורך.
ניתן לפנות אלינו, ל-03-5328114 או ל-050-4113083 למרים, והיא תפנה אתכם למטפל המתאים.
בהצלחה.