בעיות עם ההורים

אני בחורה דתיה בת 23 וחצי .סבתא שלי נפטרה לפני כשנה [בשישי הקרוב זה יהיה שנה לפטירתה]

במהלך שנת האבל, מלאו לי ולחבר שלי שנה לחברות והוא הפתיע אותי והציע לי נישואין.

היה ברור לשנינו שאנחנו ממתינים לסוף שנת האבל להתחתןורק את ההכנות נבצע במהלכה , למרות שמותר להתחתן גם במהלך שנת האבל מבחינה הלכתית , וזאת בגלל הרגישות הגדולה של אמי לנושא. בכל זאת יום אחרי הצעת הנישואין ניגשנו קורנים להוריי לבשר להם את הבשורה המשמחת. מתברר שהם חשבו שהיא משמחת פחות וממש כעסו עלינו, ובעיקר על החבר שלי שהציע לי במהלך שנת האבל.היה ויכוח שהתפתח לבלאגן שלם(במהלך השבוע שלאחר מכן לא דיברתי עם הוריי וישנתי אצל סבתי) עד שדיברנו והם קבעו שעלינו לחכות עד לסוף שנת האבל. ההורים שלי לא כל כך הכירו את החבר שלי במהלך התקופה בה יצאנו ולאחר הצעת הנישואין, כשהוא הגיע אליי הביתה , הוריי התייחסו אליו בקרירות ודיברו איתו בצורה מאולצת. ובכל מקרה הרגשתי שמן הראוי שתהיה להם הזדמנות להכיר אותו(כיוון שכבר אילצו אותנו לחכות) עכשיו אני עומדת בפני דילמה, השנה עומדת להסתיים. המצב איתו עדיין לא השתנה - הם לא אוהבים אותו, ואני עדיין רוצה להתחתן איתו. מתי להגיד להם משהו ואיך לעשות את זה בלי לגרום להתפוצצות של הפעם הקודמת? אשמח לעזרתך,

תשובה

שלום וברכה

מזל טוב ושיהיה בשעה טובה ומוצלחת

עולה מדברייך שהדברים נעשו בתום לב וכי היה בכוונתכן להמתין ממילא עד לסוף שנת האבל על אף שיש היתר להינשא בתוך שנה זו. על כן ראשית לכל איני רואה סיבה לקחת אחריות על מה שקרה לאחר מכן.

יש כלל חשוב האומר שאין מודדים אדם בשעת כעסו או כאבו ועל כן כדאי ללמד זכות על ההורים ובייחוד על אמך ולא לשפוט אותה על מה שהיה בעבר, בעקר משום שהדבר לא ישרת את מה שאת רוצה שיקרה בעתיד. וכמו שנאמר "בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם" אני סבור שכך כדאי לפעול גם במקרה זה.

לדברייך המצב כיום הוא של חוסר היכרות ואף קרירות מסוימת, את מפרשת זאת אף בהנחה שהם אינם אוהבים אותו ובקשתך שתהיה להם הזדמנות להכיר אותו משום שאת רוצה להתחתן איתו.

מתי ואיך הם אכן השאלות הגדולות, אין מרשמים לשאלות מעין אלו משום שאיני מכיר את הורייך ולכל אדם מתאים סגנון ופיתרון אחר.

באופן כללי אני חסיד של הידברות ומפאת היותך בתם של הורייך אשר אני מניח רוצים בטובתך ובשמחתך, נראה שהתפקיד מוטל בראש ובראשונה על כתפייך.

אני מציע שתיגשי לבדך, במקום ובזמן המתאים לאחר תום השנה ותקימי שיחה פתוחה עם הורייך, שיחה אשר הם מצפים לה. (הרי הם יודעים שהוא לא נעלם וכי קיים בכם הרצון להתחתן שאם לא כך הדבר היה מובא לידיעתם בשלה זה או אחר)

אני מציע להתחיל עם הבעת צער על הנסיבות שהביאו לתקרית הקודמת (צער על הנסיבות, לא התנצלות) והבהרה כי לא הייתה לכם כוונה להינשא בתוך השנה על אף ההיתר בגלל הרגישות שאתם מודעים לה, עיקר השיחה צריכה להתמקד בשיתוף שלהם בשמחה שלך על שמצאת את שאהבה נפשך וברצונך להינשא לו (איני יודע מאיזו עדה את, יש עדות הרגישות לעצם קביעת עובדה ללא אישור ההורים) ויחד עם זאת הבעת הכאב על כך שלא הייתה להם הזדמנות להכיר אותו כהלכה ושאת מרגישה שהם קרירים אליו. אני סבור שכדאי לסיים בהבעת בקשה ותקווה שהם ישמחו איתך בשמחתך ויתנו לבחור הזדמנות לערוך היכרות מחודשת.

אני מאמין ומקווה כי אכן הדברים יפלו על לבם הרחב של הורייך ותזכי בעז"ה במהרה להינשא לבחיר לבך מתוך שיתוף פעולה ושמחה של הורייך ומשפחתך. (אל תשכחי להזמין אותי  )

בברכה רבה

עזרא היידו MCI

מאמן מומחה, NLP ומגשר משפחה, ברוח היהדות