שלום, אני שולחת את השאלה בשנית כיון שטרם קיבלתי תשובה,
מאז ומתמיד אני נוטה לבכות מהר במצבים שונים (התרגשות, התרוממות, צער, פגיעה, עצבות וכו'..) וזה מביך אותי מאוד.
האם יש דרך כלשהי לטפל בזה (לאו דווקא טיפול מקצועי אלא אימון אישי) ומה יכולות להיות הסיבות לכך?
דבר אחר- מה נכלל בהגדרה של הפרעה כפייתית? האם הרגל שאני לא מצליחה להשתחרר ממנו (כגון ניעור הרגל בעצבנות) יכול להוות סימן לבעיה?
תודה רבה
תשובה
שלום לך
אכן אני מתנצלת על האיחור במתן תשובה.
בכי הוא דרכו של הנפש להשתחרר מהפסולת שלו בדיוק כפי שהגוף עושה זאת.
יש אנשים שהדמעה מצויה אצלם ואין בכך פסול אם כי יש מצבים שבהם החברה פחות רואה זאת בעין יפה.
השאלה היא מה יכולת ההכלה שלנו את הדברים שקורים לנו וסביבינו ולאו דוקא אם אנו בוכים.
אם את מרגישה כי אינך מכילה מצבים ומלבד בכי אינך מצליחה להתמודד מן הראוי לפנות לעזרה אולם אם לצד הבכי ישנה גם התמודדות ראי עצמך כבן אדם מלא רגש.
לגבי הפרעה כפייתית: גם פה תמיד מדובר במינון. כולנו כפייתיים במידה זו או אחרת השאלה היא כמה הדבר פוגע באיכות חיינו. הדבר מצריך טיפול כשהאיכות מתחילה להפגע.
בברכה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה