אני בחורה יפה, חכמה, מצחיקה בת 26 ובאופן כללי לא חסר לי ב"ה משהו בחיים, לפני כשבוע סיימתי קשר עם בחור שהיה חשוב לי, הקשר נמשך בערך שלושה שבועות ואני לוקחת על עצמי 90% מהאחריות על כך שנפסק (לא אני יזמתי את הפרידה)
כל הדברים שעולים עכשיו וכבר אפרט עלו כבר מידי פעם בעבר בכל פעם שקשר שהיה לי חשוב נגמר. ולפי הרגשתי הכל נובע מחוסר ביטחון עצמי בסיסי שיש לי.
אני מרגישה שכאשר אני יוצאת עם מישהו ואני לא ממש יודעת אם זה יזרום אז הכל הולך לי בקלות אבל כשאני מתחילה להרגיש משהו כלפי בחור אז אני נכנסת למצב שלא ברור לי, הוא חשוב לי אז אני רוצה שהכל יזרום, להרגיש ביטחון, מפחדת שזה יגמר כי הנה סוף סוף מצאתי משהו וטוב לי, ואז החושים שלי מתחדדים ואני מתחילה להיות לחוצה. בקשר המדובר לדוגמא לא הכל זרם בהתחלה והרגשתי שאני לא על קרקע יציבה, שהתחילו הדברים להסתדר והיה לנו נפלא זה היה נחמד אבל גם פחדתי להפגע ובאמת שהיו כמה ימים של קשר רופף שלבסוף הוא התקשר הייתי קרירה וזה מה שהביא לסוף הקשר. אני מרגישה כאילו אינני מכירה את הניואנסים הקטנים, החוקים התקשורתיים הברורים לכולם וכך אני תמיד הורסת הכל. יש לי שני מצבים בחיים או שאני יוצאת לדייטים והם נמשכים (או שלא) ונפסקים כי לי לא נראה או לשנינו. והמצב השני הוא שאני מצליחה להרגיש משהו ואני זורחת ובסוף זה תמיד נגמר כשאני במצב של בלבול ומרגישה שהרסתי הכל
אבקש עזרה. תודה
תשובה
שלום רב,
התחושה שאת מעבירה היא של מילכוד וקונפליקט פנימי הגורם למה שעל פניו נראה ככשלון ביצירת קשר. הרושם הוא שאת מגזימה בהחמרה העצמית. להצלחה של יצירת קשר זוגי יש גורמים רבים, חלקם בלבד בשליטתך וחלקם לא. יתכן שעדיין לא פגשת את הבחור המתאים לך. חשוב מאוד שתרגיעי את עצמך, ותנסי להשתמש בחברה או מישהו אחר שמכיר אותך היטב, ואת סומכת על שיקול דעתו, כדי לקבל פרופורציות.
בכל מקרה נראה שנכון לחשוב על יעוץ פסיכולוגי או טיפול, כדי להעריך נכון את מצבך ולבדוק האם מדובר בלחץ הנובע מחוסר בשלות רגשית, או חוסר אינטגרציה מספקת של האישיות, אשר הזמן ישפר, או בבעייה יותר בסיסית.
בהצלחה.