שלום
אני בת 20 וילדתי לפני חמישה חודשים.
מאד הכול השתנה בחיים שלי ואני אנסה להסביר את עצמי, אני מרגישה שכול הלידה היתה טראומה גדולה, ואני לא רוצה יותר ילדים!! אני לא מסוגלת!! אני כול הזמן מדמינת את עצמי הולכת לרופא ומוציאה את כול מערכת ההפריה שלי.
והפחד הזה מפני הריון נוסף (שאני יודעת שיהיה עוד אחד )גורם לי להיות מאד עצבנית ומרחיק את בעלי ממני הוא מרגיש שאני מסתכלת עליו בתור האויב.
אני פקעת עצבים!!! מספיק שהתינוק שלי קצת עצבני ואני לא מבינה למה ,ואני כבר עצבנית ומרחיקה את בעלי ממני ועצבנית עליו אפילו שהוא לא עשה שום דבר! יש לציין שאני בד"כ בסדר אבל מידי פעם הפחד הזה מופיעה וממילא גם העצבים.
(אני בינתיים מונעת הריון)
אני הבכורה בבית ויש לי אחות שהתחתנה לא ממזמן אנחנו היינו מאד קרובות אחת לשניה אבל די התרחקנו אבל תמיד אני ההיתי הכי טובה וזאת שיודעת הכי טוב אבל עכשיו כול הזמן מסתכלים עליה. היא הכי יפה (לי יש בטן רופסת ומליון סימני מתיכה),היא יודעת הכי טוב איך להתלבש נכון (הבגדים שלי לא עולים עלי אז יש לי רק חצאית אחת וכמה חולצות שלא הכי מחמיאות לי ), היא עובדת מצליחה (ואני התפטרתי אחרי כמה חודשים ),יש להם כסף (אנחנו צריכים להתמודד קצת)
ואני מקנאה בה ! אין לה ילדים היא חופשיה לצאת ולעשות מה שהיא רוצה, אנחנו יצאנו פעם אחת מאז הלידה(5 חודשים!) וזה היה גם לשעתיים (הבן שלי מלא מסכים לבקבוק בשום פנים ואופן)
אני רוצה לחזור לעצמי למה שההיתי קודם .
זה אפשרי ?
מה קורה איתי?
אתם אולי יכולים לעזור לי ??
תשובה
שלום לך
לידה ואימהות בהחלטיכולים להחוות כדבר טראומטי למרות שהסביבה רק מתחברת לכמה זה נפלא.
נשמע שאת מאד מתקשה לעבור את לזהות החדשה שבאה עלייך אולי לפני שהיית בשלה לכך.
יתכן גם ומדובר בדכאון אחרי לידה. שתפי את רופא המשפחה שלך ברגשותייך ויתכן והוא ימליץ על טיפול תרופתי. כשתרגישי טוב יותר תוכלי גם להתמודד ביתר קלות עם הקנאה באחותך.
בהצלחה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה