שלום וברכה,
אני נמצאת במצב של תסביך עצמי בנושא אוננות.
אני נערה בת 17 ואני אמורה להתארס אוטוטו בע"ה, התחלתי לאונן בגיל 13 בגלל חשיפה לדבר בחבר'ה. וזה נמשך אצלי להרגל עד עכשיו .. יום ביומו כמעט.
ומה שמטריד אותי זה שגם הבנתי שאין בדת איסור אוננות לאישה אבל מקבלים את זה בתור דבר מכוער ולא נהוג.אציין שאני בחורה דתיה שומרת מצוות.
בערך לפני חודש החלטתי להפסיק, ולפני כמה ימים פשוט היה באלי ממש ושוב עשיתי את זה.
ואני ממש רוצה להפסיק אני גם חשה סווג של יסורי מצפון לחתן שלי...
ולפעמיים אני מאכילה את עצמי בכל מיני "סיבות " שזה הגיוני שאני מאוננת ואני לא צריכה להרגיש רגשות אשם לחתני, הוא גדול ממני בכמה שנים ואני עדיין בגיל ההתבגרות וזה טבעי מה שאני חשה ועושה..
השאלה שלי אם זה באמת טבעי ואני לא צריכה להרגיש רגשות אשם ? ופשוט לקחת לי את הזמן להפסיק עם זה לאט לאט ולא בבום אחד ? ("להוריד את המנון ")
ואני מגישה שאני כן רוצה להספיק עם זה כי הסתכלות של התורה היא לא בעין יפה.
וגם כפי שהבנתי זה יכול לפגוע ביחסי אישות עם הבן זוג , וזה יכול להפוך את היחסים יותר בהמיים ולא מאהבה, האם זה באמת ככה? זה גם משהו שמטריד אותי האם אוננות מגיל צעיר יכולה לגרום אצלי לפחות מיוחדות בפעם הראשונה ביחסי אישות ?
התבלטתי אם לשלוח את השאלה, לא כ"כ נעים אבל זה משהו שממש מטריד אותי, אשמח לתשובה מהירה תודה.
תשובה
שלום לך
אוננות היא דבר טבעי.
היא נהפכת לבעייתית כאשר היא פוגמת באיכות החיים.
מעבר ליסורי מצפון לא נראה כי היא מקלקלת לך משהו.
אדרבא הצלחת ליצור קשר המוביל לחתונה.
מטבע הדברים אחרי החתונה תבואי על סיפוקך המיני בדרך אחרת ואולי לא תזדקקי לכך יותר.
בהצלחה
נחמה קירשנבאום אבינר