טריק ו/או לכתחילה?

דן הוא חבר טוב של המשפחה. רואה חשבון שגר כמה בתים לידינו, ממושקף וגבוה. באמת אדם נחמד, תמיד שואל "מה נשמע" ו"מה שלום אבא", מודיע לנו על דברים חשובים שקורים בשכונה ומקפיץ אותנו באוטו מדי פעם לאיפה שצריך. מדי פעם הוא קופץ אלינו בערבים הביתה, מדברים על פוליטיקה, חינוך ומזג האויר כמובן. עוד משהו – הוא גם חילוני. הוא ואבא שירתו יחד בהנדסה קרבית במלחמת שלום הגליל, מאז הם שומרים על קשר. במקרה לפני כמה שנים דן עבר לגור לידינו, בגלל העבודה. מאז הוא ואבא חיזקו את הקשר והוא הפך לידיד של המשפחה.
אתמול למדנו בכיתה על חשיבות ברכות הנהנין. כמה חשוב להבין ולהרגיש שכל העולם שייך לקב"ה, והוא נתן לנו ליהנות ממנו בתנאי שנדע מי בעל הבית ומי מהנה אותנו, מי מחייה אותנו ומה המטרה בכלל בכל הפעולות שלנו בעולם הזה. הרב הדגיש שה' ברא את העולם בשבילנו בני האדם, נזר הבריאה, אבל העולם שלנו רק כשנרגיש שאנחנו נזר הבריאה רק בגלל צלם א-לוקים שבנו. לכן בכל פעם לפני שנהנים צריך להמליך את הקב"ה עלינו ולדעת שהוא מקור כל הברכות וההנאות. זה ממש מקדש ומרומם את כל ההנאות. בסוף השיעור למדנו שאסור לתת אוכל לאדם שלא מברך לפני אכילה, כי בזה אנחנו מכשילים אותו שיאכל בלי שיברך את ה' – דבר חמור. גם מכשילים אותו וגם עוברים בעצמנו על מה שכתוב בתורה "לפני עיוור לא תיתן מכשול".
חזרתי הביתה מהלימודים מת מרעב, אמא הכינה ספגטי ברוטב בולונז, קדימה הסתער! (על האוכל …)
כמובן שאחרי שיעור כזה היום ברכתי בכוונה גדולה לפני ואחרי, חושב על הדברים היפים מהשיעור. איך שגמרתי – דפיקות בדלת, "פתוח" , דן קפץ לביקור. "מה המצב", "ברוך ה', מה אתך ?", "טוב תודה" … אנחנו הולכים עם דן לסלון, אבא מביא בינתיים מיץ, עוגיות ופיצוחים, ושם על השולחן בסלון. מדברים כרגיל על פוליטיקה, חינוך וכמובן מזג האוויר … כרגיל. פתאום שמתי לב – דן אוכל מהאוכל שאבא שלי הביא לו – וכמובן שהוא לא בירך! אוי, הרי זה כל כך חמור, גם דן נכשל וגם אנחנו מכשילים אותו ! מה עושים ???
לא אמרתי כלום. מה אפשר לעשות, לקחת את האוכל? בשום פנים ואופן. אבל כל כך צבט לי הלב, הרי הדגשנו היום את החשיבות של העניין, הרגשנו באמת עד כמה העניין חשוב. חיכיתי שדן ילך. מיד כשהלך שאלתי את אבא: "אבא, למדנו היום בכיתה על חשיבות הברכות ושאסור לתת לחילוני אוכל כי אנחנו מכשילים אותו וגם עוברים בעצמנו על לפני עיוור לא תתן מכשול"! "
אבא הבין.
הוא אמר לי – -"אתה צודק חלקית".
- "מה ?"
-"תראה, עשיתי על פי חכמים. אני אסביר לך: שמת לב איך הבאתי את האוכל לסלון? שמתי את האוכל על השולחן, לא הבאתי לדן. אחרי ששמתי על השולחן הפקרתי את כל האוכל! כשדן לקח ואכל – הוא אכל אוכל שלא שייך לנו, הוא אכל מההפקר, ולכן אני לא הכשלתי אותו, הוא בחר להיכשל. וגם לא עברתי על "לפני עיוור".
-"אבא, לא הבנתי. קודם כל – למה לא הכשלנו אותו, הרי אנחנו הבאנו לו! ולמה הוא בחר לבד להיכשל, הרי אם לא היינו מביאים לו הוא לא היה אוכל ונכשל! וחוץ מזה – זה נראה כמו טריק, אני לא מבין את חכמים: או שלא מכשילים בכלל או שעומדים מאחורי המעשים שלנו ומאכילים אותו, למה זה נראה כאילו האכלנו ולא האכלנו אותו ??? משהו כאן מתוחכם מדי, אני לא מבין ! "
-" שאלה טובה. אז תקשיב טוב לתשובה, זה לא רק נוגע לדן ולברכות הנהנין, זה קשור לעוד כמה מתקנות חז"ל: בעצם מה קרה כאן ? התנגשות בין שני ערכים. ערך אחד משך לכיוון אחד, ערך שני משך לכיוון אחר.
ערך אהבת ישראל ודרך ארץ שקדמה לתורה – משך לכיוןן אחד: חייבים להאכיל אורח וחבר טוב. ואם לא נאכיל נעליב אותו ונגרום לשנאה.
מצד שני – ערך המלכת ה' עלינו והכרה שכל העולם שייך לו, שהוא נתן לנו חיים והנאות כדי שנהנה ונעבוד אותו בשמחה – כל זה מושך לכיוון שני: חס ושלום לגרום ליהודי לא להמליך את הקב"ה עליו ולקדש את הנאותיו, וגם לנו אסור להיכשל ב"לפני עיוור".
-" נו, אז מה עושים, איך פותרים את המצב ?"
-" כאן באים חכמי ישראל ומוצאים מן "פירצה" בחוקי התורה שמאפשרת להתנהג בדרך של פשרה"
-"פירצה ? זה נשמע כאילו יש חורים בתורה, התורה חס ושלום לא מושלמת !
וחוץ מזה, פשרה - זה נשמע לא רציני, או שמחליטים לכאן או לכאן …"
-"אני אסביר לך – ה' ידע שתהיה מציאות לא מושלמת, מציאות של גלות, אי שמירת תורה, התנגשויות בין ערכים. כשהוא נתן את התורה הוא טמן בתוכה כל מיני פרצות שאם רוצים אפשר להשתמש בהם לפתור מצבים שונים. הפרצות נועדו בשביל להשתמש בהם לכתחילה במציאות לא מושלמת, במציאות של 'בדיעבד'. הרי אם היה הכל מושלם דן היה מברך על האוכל וגם אנחנו היינו מכניסים אורחים כמו שצריך, נכון? אבל לצערנו המצב בשטח שונה, וכרגע יש לנו חבר טוב שלא מברך. מכיוון שאנחנו לא רוצים ולא יכולים לוותר על אף ערך, לא על אהבת ישראל ולא על ברכות ה' – אנחנו מוצאים דרך שבה שניהם יישמרו ויהיו קיימים. נכון שהפתרון נראה מוזר וקצת מתחכם, אבל זה לא מפריע לנו – שהרי המציאות המוזרה גרמה לפתרון להיראות מוזר"
-"למה המציאות מוזרה, כבר התרגלתי לראות אנשים שלא שומרי מצוות ?"
-"לצערינו התרגלנו לראות במצב היום מצב די נורמאלי, אבל אין זה כך בכלל. למשל – נראה לך נורמאלי שחצי מעם ישראל יחיה באירופה ?
-" מה פתאום, המקום היחיד שלנו הוא ארץ ישראל, מי שגר בחו"ל גר בגולה"
-" נכון מאוד, ובדיוק כך הדבר ביחס לתורה – דרך החיים היחידה לעם ישראל היא התורה, וכל מציאות אחרת היא מציאות מוזרה. לפני 200 שנה אבותינו ידעו שהשאיפה היא לחיות בארץ, אבל מכיוון שחיו בגלות כל כך הרבה זמן – התרגלו למציאות ולא חשבו שהיא מוזרה. כך גם היום, התרגלנו לצערנו לראות יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, אבל זה מצב לא נורמאלי.
ה' נתן אפשרות לחכמים להשתמש בסוג של טריק או פרצה בהלכה, ולהפקיר את האוכל. הפתרון מוזר כי המציאות מוזרה, אין לבוא בטענות אל חכמים שנכפה עליהם למצוא פתרון למצב לא נורמאלי. אם אפשר למנוע התנגשות בין ערכים על ידי שימוש מוזר בהלכה – עושים זאת, כי המגמה שלנו היא לא לוותר על אף ערך למרות שהמציאות קשה ולמרות שחלק מהחברה ויתר על כמה מהערכים שלנו. ה' ידע שזה יקרה ולכן אפשר לעקרונות ההלכתיים להתגמש עד כדי יצירת טריקים"
-" עכשיו גם הבנתי למה פשרה היא הכרחית – הרי אם לא נמצא פתרון כלשהו נהיה מוכרחים לוותר או על הכנסת אורחים או על ברכות הנהנין ו"לפני עיוור". איך אפשר לוותר על אחד מהם ? לכן עדיף לעשות שמיניות באוויר כדי לא לוותר על אף ערך, אם המציאות היום כופה עלינו לעשות זאת."
-" נכון מאוד. עוד משהו – התנגשות בין ערכים זה לאו דווקא בין מצוות. זה יכול להיות גם התנגשות בין מצווה לבין המציאות החברתית / כלכלית / מדינית. אי אפשר ללכת ראש בקיר נגד מציאות כלכלית מסויימת ולא להשתמש בכלל בבנקים בגלל ריבית"
-" אבא, באמת קודם אמרת שזה קשור לעוד כמה מתקנות חז"ל…"
-" נכון. למשל – היתר מכירה בשביעית, היתר עיסקא לבנקים, עט שבת, – באלה המציאות המוזרה כופה עלינו ליצור פתרונות שמסתדרים עם ההלכה, ומנסים עד כמה שאפשר לשמור על שני הערכים וגם מנסים לשמור על הרוח המקורית של התורה ועל ההגיון שבפתרונות של ההלכה. מה לעשות, לפעמים המציאות כל כך מוזרה ולא טבעית, לפעמים אפילו גלותית עד שהיא כופה עלינו ליצור פתרונות שסוטים מהרוח המקורית של התורה, למרות שמבחינה הלכתית 'יבשה' הם בסדר גמור. אנחנו כואבים את המצב, כואבים שלפעמים כופים עלינו ליצור הלכות 'יבשות' במקצת, אבל בוחרים לשמר את כל הערכים אפילו כשזה מוזר ולעולם לא לוותר על אף מצווה ועל אף ערך.
יש עוד תשובות הלכתיות כאלו פה ושם, אם תיתקל בהן תזכור שלא אנחנו בחרנו במציאות המוזרה והגלותית, כפו עלינו למצוא פתרונות מוזרים כדי לא לוותר על אף ערך ומצווה"