ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלמרות שאני לא בעניין, נרשמתי לדוסידייט, שדכנט, שניים שהם אחד, פייסבוק ופורום "לא כלה", למרות שבכולם יש בדיוק את אותם הפרצופים. יודע אתה עד כמה מתעבת אנוכי פגישות עיוורות, שתיקות מביכות, שיחות טלפון ראשונות צולעות, שיחות טלפון אמצעיות מנסות ושיחות טלפון אחרונות מסננות, וכל זאת לא עשיתי אלא בכדי להשקיט דאגתה של סבתא פורטונה, שבכל ראש השנה, ליל הסדר, ובאירועים משפחתיים מזדמנים (מהם אמתך משתדלת להבריז אך לעיתים נאנסת להגיע, יען כי מה יגידו), מבררת היא מחדש את סטטוסי הזוגי מתוך ציפייה לבשורות טובות וחרדה שמא אגיע לגיל 30 ועודני רווקה ושיער ראשי ילבין עלי בטרם סירי ימצא את מכסו המיועד לו מששת ימי בראשית. רבש"ע, עד כמה יכולה הנני לשקר לה שאני רק בת 25? היא כבר מתחילה לשים לב שזה לא הגיוני.
ריבונו של עולם, אתה הנותן ליעף כוח, תן לי כוח לשרוד את סאגת הדייטים הבלתי נגמרת הזו, להצליח להיות קשובה וסימפטית למרות שאני מתה מעייפות, לצחוק מהבדיחות הלא ממש מצחיקות של המדויט התורן מבלי לצאת מאולצת, לשעשע אותו בשטויות שלי מבלי לצאת אידיוטית, להסביר לו את המיקום הדתי והמגזרי שלי מבלי לצאת מתוסבכת, לדסקס איתו קצת קולנוע וספרות מבלי לצאת פלצנית, להתלבש טוב ויפה מבלי להראות מתאמצת, לארוז את התלתלים שלי באופן חינני על אף היותם סוררים וחסרי תקנה, ואיכשהו גם ליהנות בכל אותם ערבים אבודים למרות שתכל'ס לא יוצא מהם כלום.
 |
|
(צילום אילוסטרציה: אלנתן גוטוירט)
|
אנא אלוקי, שמור אותי מפני רווקים מבוגרים נכים רגשית שכבר לא מסוגלים להתאהב, גרושים מצולקים בעלי שנאה למין הנשי שקלים להתאכזב, צפרדעי ביצה גבעת-שמואלים מצויים שהתמכרו לרווקותם הנוחה, יהירים שמוכנים להיפגש לחצי שעה בלבד כי על פגישה ראשונה אין טעם להשקיע יותר, גברים שנוטים להתאדות אחרי הדייט הראשון ונזכרים להתקשר רק שבוע אחרי לשאול מה את עושה מחר, בחורים ששולחים אסמסים לא מפוסקים או שמים י' בגוף-ראשון-עתיד, יצורים שמכנים שיחות נפש בשם חפירות, בנאליים שרושמים על עצמם באתרי הכרויות "אין הנחתום מעיד על עיסתו" ומחפשים "בחורה שיודעת ליהנות מהחיים", אינטליגנטים שבטוחים שרם אורן זו ספרות טובה, אידיאליסטיים שנשמעים כמו מכונת סיסמאות משומשת ושחוקה, וכאלו שמעדיפים את הבחורות שלצידן על עקבי סטילטו כשהם עצמם מתפנקים על נייקי.
ריבונו של עולם, מפילה אני תחינתי לפניך בשמי ובשם כל פנויי ופנויות עמך ישראל, נקה אותנו מכל אותם שריטות, חלומות, זיכרונות, כהות החושים, הסחות דעת רומנטיות בדמות קשרים חסרי עתיד, וכל אותם סרטים בלתי הגיוניים שכולנו חיים בהם וטע בנו את התום המתוק של הילדים בני ה-20 שהיינו, שהמחשבה על שיחת טלפון עם בחור ריגשה אותנו עד כלות, והגענו לכל דייט עם תחושה שאשכרה יש סיכוי הגיוני שהולך לצאת ממנו קשר אמיתי, וקיים עלינו האמור "יש לנו אהבה, היית מאמינה? אחרי כל המדבר הזה, איזו נחמה" (ערן צור, שם, שם). אמן סלה.