בשלהי שנת 2000 ובראשית שנת 2001 הובאו בעיתונות היומית בהבלטה מקרים שונים של רצח נשים בידי בני זוגן. ההשפעה המצטברת של מקרים אלה הותירה בי את רישומם החזק, וחודשים אחדים התהלכתי בתחושה כי יש צורך לתת ביטוי יהודי ורוחני כלשהו לתופעה מצערת זו. לבסוף באתי לחבר בחודש מארס 2001 את "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן". תפילה זו היא פנייה כלפי שמים לביטול נגע חברתי מצער שֶׁפָּשָׂה בקרבנו. נגע זה עודנו מתהלך בינותינו, ואף בשנת 2007 אירעו במדינת ישראל מקרים שונים של רצח נשים בידי בני זוגן, כפי שדווח בעיתונות היומית. כן יש בתפילה בקשה לעילוי נשמות הנרצחות ותפילה לשלום. התפילה אינה מזכירה באורח מפורש את הפעולות הראויות להיות נקוטות בידי הציבור והחברה, כשם שתפילות למציאת הזיווג אינן מאזכרות את ההשתדלות שעל האדם התר אחר זיווגו לעשות.
מחמת נצרכותה נָפוֹצָה "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" בחוגים רחבים, והתקבלה בארץ וברחבי העולם היהודי, לא בקרב הציבור האורתודוקסי בלבד. תפילה זו נאמרת בבתי כנסת שונים ברחבי העולם היהודי, במספרים גדלים והולכים, בשבת הסמוכה ליום הבין-לאומי נגד אלימות כלפי נשים, שמציינים מדי שנה ב-25 לנובמבר. עם זאת, נראה שיש מקום לאומרה גם לעתים מזומנות יותר בשבת. תפילה זו נישאה בפועל גם בעקבות מקרים ספציפיים של רצח נשים בידי בני זוגן.
בשנת 2007 חל היום הבין-לאומי נגד אלימות כלפי נשים ביום ראשון בשבוע, ועל כן המועד הראוי לאמירת תפילה זו בבתי הכנסת הוא השבת הקודמת ליום זה, שבת פרשת וישלח. המקום המתאים לאמירתה הוא לאחר התפילה לשלום המדינה.
תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל
שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל-חָי וְרוּחַ כָּל-בְּשַׂר-אִישׁ - הֱיֵה-נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, עַל כָּל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן שֶׁקָּמוּ עֲלֵיהֶן לְהָרְגָן נָפֶשׁ.
אֱלֹהִים, אַל-דֳּמִי לָךְ, אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל. בַּטֵּל נֶגַע זֶה שֶׁפָּשָׂה בְקִרְבֵּנוּ, וְקַלְקֵל מַחֲשֶׁבֶת הַזּוֹמְמִים לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹת זוּגָם, וִיקֻיַּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל" [ישעיה ח, י]. כִּי אֵין לְךָ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ.
פְּקָד-נָא אֶת זִכְרָן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן בְּכָל עֵת וְעֵת וּבְכָל אֲתָר וַאֲתָר, וְתֵן לָהֶן יָד וְשֵׁם טוֹב בְּבֵיתְךָ וּבְחוֹמוֹתֶיךָ.
מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שִׂים שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ, וּפְרֹשׁ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּתְזַכֵּנוּ שֶׁנִּהְיֶה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם וְרוֹדְפֵי שָׁלוֹם.
הַבּוֹחֵר בִּתְפִלַּת עֲבָדָיו, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. קַבֵּל-נָא אֶת צָקוּן לַחֲשֵׁנוּ וְתֵעָתֵר לָנוּ כְּבַקָּשָׁתֵנוּ, וְנָא אַל-תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.