שתישאר קומונר לנצח

לאחר שנתיים של שירות לאומי בירוחם, מתוכן שנה אחת כקומונרית בסניף ירוחם, החליטה יערה שהיא עדיין לא פושטת את חולצת התנועה. במקביל ללימודי ביולוגיה באוניברסיטת בן- גוריון בבאר שבע היא פועלת להקמת סניף עולים ברתמים. את הקמת הסניף יזמו תלמידי הישיבה התיכונית בירוחם ותלמידי שכבת י"א שלה עתידים להרכיב את צוות ההדרכה .

לקראת חודש ארגון תפסנו אותה לשיחה קצרה על תפקיד הקומונרית ועל הבחירה להמשיך ולפעול בו.

מה הזיכרון החזק ביותר שלך מתקופת שירותך כקומונרית?

באופן טבעי הזיכרון קשור לתקופת חודש הארגון. נושא החודש היה גוש קטיף, מה שהוביל לדיונים ארוכים וסוערים בצוות ההדרכה של הסניף סביב השאלה כיצד להתייחס לנושא ואיך לטפל בו. הדיונים נמשכו אל תוך הלילה והיה מאד מעניין. נגענו בשאלות מאד קיומיות לכולם .

התקופה של הקומונה שינתה אותך במשהו?

בהחלט. למדתי להבין כמה אחריות יש לי ביד וכמה יכולת יש לי לשנות ולהוביל תהליכים, עד כמה השפעה יש למה שאתה עושה.

ליצור כל הזמן פעילות

האם את מרגישה שבאמת יש השפעה למה שאת עושה? לפעמים זה נראה קצת כמו משחק ילדים.

יכול להיות שאני עצמי הייתי ילדה אבל ילדה עם המון המון אחריות. עיקר העבודה שלי כקומונרית היה פחות מול החניכים והרבה יותר מול צוות ההדרכה וזה ממש לא משחק ילדים. זהו גם הקושי והאתגר הכי משמעותי שקומונרית עומדת מולו. היא צריכה להוביל את הצוות שלה, לכוון אותו, לארגן את כל הלוגיסטיקה של הסניף, לחשוב וליצור כל הזמן פעילות, גם זו עבודה קשה ומשמעותית.

האם יש לקומונרית את היכולת להוביל תהליכים לטווח ארוך, הרי אחרי שנה או שנתיים היא כבר עוזבת?

זו באמת בעיה. בסניף ירוחם שבו הייתי הכרתי את הקומונריות הקודמות והן שמרו על קשר, כך שיכולתי להשתמש בניסיון שלהן ולהיעזר בהן כדי שלתהליכים באמת יהיה רצף של זמן.

מה הביא אותך להמשיך לתפקיד של קומונרית גם בתום תקופת השירות הלאומי?

חיפשתי לשמור עדיין על הברק בעיניים גם בזמן תקופת הלימודים באוניברסיטה, שבה בגלל קוצר הזמן המוקד הוא לא בעשייה חברתית וערכית אלא בלימודים. חיפשתי מסגרת כזו וכששמעתי שפותחים סניף במרכז הקליטה לא יכולתי לסרב להצעה להיות שותפה לכך.

לשמור על הברק בעיניים גם בזמן תקופת הלימודים

איך הייתה ההשתלבות שלך בקהילה?

באופן כללי ההשתלבות שלי בקהילה הייתה מאד חברית ונעימה, חלק מזה בזכות ההיכרות שלי עם המשפחות משנת השירות הראשונה שלי בירוחם.

ולסיום, מה קורה אם בארוחת שבת את מתארחת אצל משפחה ולא ממש רוצה לאכול את האוכל?

אני למדתי לאכול הרבה ממה שאני אוהבת ופחות ממה שלו. פתרון נוסף הוא פשוט לדבר הרבה במהלך הארוחה כך שלא שמים לב אם את אוכלת או לא.

הראיון המלא יתפרסם בעלון זרעים