ערב שבת לאחר טבילה במקווה השכונתי, הסרת הכעסים וקריאת התיקון, לבשתי בגדי שבת לקראת עוד שבת בבית. זה איציק הגבאי שכל שבת מציק לי על הגרטל - "מה קרה מר קראטה, אתמול חגורה שחורה ועכשיו לבנה?"
"לכו נרננה"... מסלסל החזן בניגון מזרוחניקי, זה הזמן לקבל את עלוני השבת. מתחילים בנקודת פתיחה ובודקים מה קורה בנקודת מבט. "היי ראית? רק 999 דולר לשבוע בקריביים, גנבים...".
"ששש" מעיר איציק, "הרב מבקש לא לקרוא עלונים בשעת התפילה". ועל הדרך הוא מעיר: "חמוד, בשו"ע כתוב שמנענעים לולב ולא את הגוף, אנחנו פה לא בהאומן 17".
לאחר דרשה של הרב, שרק רימון יפתור את בעיית האינטרחטא. אני מתיישב ליד הדוד שמסביר שגם במוגן פלוס אפשר למצוא את "אתה יודע...".
זהו. התפילה הסתיימה ואיתה מתחילה המערכה של סעודת שבת. "למה אתה לא אוכל מהסלט שהכנתי? גם בך נכנס גוק של השמיטה?! נורית צדקה. היא אמרה לי: את שולחת אותו לישיבה בסוף הוא לא יאכל אצלך".
"נו, אולי תגיד דבר תורה, מה אתם עושים כל הזמן שם בישיבה? לא לומדים פ"ש? נו טוב, אולי נשיר זמירות. מה דעתך על מנוחה ושמחה? ותעשה טובה במנגינה שגם האבא הבעלבת יכיר!"
אוי. למה הגעתי לשבת, הייתי יכול להישאר בישיבה, עכשיו שרים י-ה אכסוף של רבי אהרון מקרלין. ולא מדברים על איך אהרוני שבר את הרגל בשוויץ בחנוכה האחרון, ושהבת של חגית ממשיכה עוד שנה במדרשה.
לפעמים אני מרגיש שנמאס לי. בישיבה אני מלא ברוחניות ובבית הכל רדוד. כולם רק מחפשים לחיות חיים של מזרוחניקים בלי משמעות. הדוסים רבים איתך ואומרים לך איך לעבוד את ה. ובבית רוצים להאכיל אותך רק אוכל לא מהדרין. למה כולם נגדי? למה רק הרבנים בישיבה מבינים אותי?
בתסכוליו של החסיד הצעיר כבר עסק הרמח"ל בספר מסילת ישרים (פרק כ):
"הנה חייב האדם לשמור כל המצוות בכל דקדוקיהם לפני מי שיהיה ולא יירא ולא יבוש...אך יש איזה תוספות חסידות, שאם יעשה אותם האדם לפני המון העם, ישחקו עליו ויתלוצצו...הנה דבר כזה, ודאי הגון הוא לחסיד שיניחהו משיעשהו. והוא שאמר הנביא והצנע לכת עם אלהיך... נמצאת למד, שהבא להתחסד חסידות אמתי, צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלווים להם ולפי החברה ולפי המקום."
קל להתחסד בישיבה במקום שלהיות חסיד זוהי נורמה חברתית. האתגר האמיתי הוא להתחסד מבלי להתנכר לחברה הסובבת אותך, להקפיד על קלה כחמורה אך עם כל זאת להיות נוח לבריות.
וחשוב תמיד לזכור כשלאחרים נוח ממני גם לי נוח מאחרים.