28 נשים נרצחו השנה על רקע היותן נשים. בשנה החולפת נרצחו 21 נשים. הרשימה הזו, של הנשים הנרצחות, מכילה שמות נשים שנרצחו בעקבות אונס, ניסיון אונס, חשד או קיומה של פרשייה מינית של האישה. הנשים הללו נרצחו על ידי בעליהן או בני משפחתן.
בשנת 2006 פנו למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית 38,720 נשים. 8,862 מתוכן היו פניות חדשות.
יותר מ3,000 פניות היו בגין אונס, או אונס קבוצתי. שאר הפניות נעות על הציר שבין ניסיון אונס, גילוי עריות, מעשה מגונה, תקיפה או הטרדה מינית.
כל אחד מהמספרים הנ"ל, הוא אישה או נערה. בן אדם עם סיפור קשה וכואב.
היום (25.11.07) חל יום המאבק הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים.
עכשיו עצרו לרגע. קראו שוב הנתונים שנמצאים כאן למעלה ובדקו את תחושתכם. למרבה הצער, אצל רובנו התחושה אדישה למדי. התרגלנו.
פגיעה בנשים, כך נראה, הפכה לחלק מסדר יומנו במדינת ישראל, אנחנו כבר לא מתרגשים מזה.
כמה פעמים שמעתם השנה ברדיו על עוד אישה שנרצחה, שהוכתה, שנאנסה? כמה תיקים עלו לדיון ציבורי רק מפני שאיש בעל שם היה מעורב בהם?
תופעת האלימות נגד נשים גואה משנה לשנה ומספרי הנפגעות תופחים משנה לשנה, ואלה רק הנתונים הידועים, כשמניחים שעל רוב המקרים אנחנו לא יודעים כי הנשים לא מספרות.
גם על הציבור הדתי הנגע לא פוסח, ללא ספק. אמנם אין סטטיסטיקות מדוייקות בנוגע לעניין, אך מספיק לשמוע שיחות מפה ומשם כדי לדעת שיש דברים בגו.
מתוך הדברים צפה שאלה קשה: היכן נמצאים הרבנים ומנהיגי הציבור ולמה אנחנו לא שומעים את קולם היוצא ומדבר נחרצות כנגד. ברור לנו, אני מקווה, שהם אכן מתנגדים, אז למה קולם לא נשמע?
האם ייתכן שגם ציבור המנהיגים והרבנים שלנו כבר התרגלו ולא מייחסים לעניין חשיבות מרובה?
השנה יוצאת שוב רשת אמונה וקוראת לציבור הרבנים לצאת בקריאה ברורה ובקול רם ולהשמיע את דעתם על הסוגיה הכואבת והנוראה הזו.
לדברי ליאורה מינקה, יו"ר תנועת האישה הדתית לאומית, "חשוב שמנהיגי הציבור הדתי והחרדי יציבו עצמם חלוצים לפני המחנה בפעילות אמיתית, אינטנסיבית ובלתי מתפשרת, וכן יפעילו את מלוא השפעתם התורנית והחינוכית נגד הנגע המכרסם בבסיסה ובחוסנה של החברה, פוגע בנשים, הורס משפחות ומשאיר צלקות בנפשם של ילדים", היא מוסיפה ואומרת כי "שיתוף עולם התורה והישיבות, על ראשיהם ורבניהם, במערכה הזאת, עשוי לתת ביטוי יהודי ורוחני ולהוסיף משקל מיוחד וחשוב למאבק הציבורי וההסברתי נגד הנגע החברתי, אשר פשה במקומותינו. יש לכך השפעה לא מבוטלת, אם רבנים בבתי הכנסת ובשכונות יקדישו חלק מדרשותיהם לנושא מניעת האלימות במשפחה ולגינוי האלימות בכללותה."
על הרבנים לצאת ולומר דברם, על מנת שלא תתקבל שתיקתם כלגיטימציה למעשים המכוערים הללו.
ועלינו חלה חובה גם כן, לצאת כנגד באמירה ובמעשים ככל יכולתנו ולהוות מקום מקבל על מנת שנשים שנפגעו תרגשנה בטוחות להתלונן ולהתנגד מפני המרעים להן.