מחלת הרווקות

"אינני מבינה את הדור של היום" היא אמרה בעודה משליכה קציצת בשר נוספת לתוך מחבת השמן הרותח. "בגיל ארבע עשרה, כאשר הכרתי את סבא שלך על שפת נהר החידקל שבבגדד, מיד התארסנו והקמנו משפחה. לא חיפשנו את האהבה אלא יצרנו אותה במשותף. פשוט בושה שבגיל שלך אין לך עדיין נכדים!"

"אבל סבתא", מיהרתי לענות בקול נבוך בעודי חומק לכיוון דלת היציאה, "אני רק בן עשרים ושמונה וכל החיים עוד לפניי. למה למהר ולהתחתן?"

היא הביטה בי במבט מלא תוכחה ומיד הוסיפה: "דע לך שהרווקות של היום היא סוג של מחלה!"

קצת נבהלתי. מחלה? ואולי זה מדבק? הרי עובדה ידועה היא שסבתות עיראקיות תמיד צודקות. ניגשתי במהרה לטלפון וקבעתי תור במשרדו של דוקטור קופידון הנמצא בקומה ט"ו, סמוך למחלקת אב, ברחוב "מחוללות בין הכרמים" שבירושלים.

לאחר פגישת ייעוץ קצרה נשלחתי לבדיקת דם מקיפה על מנת לשלול את החשד שמא נדבקתי בחיידק "שלפת המותן". שלפת המותן הינה מחלה שהלוקים בה שולפים מהמותן סיבות שתמיד נשמעות הגיוניות מדוע הקשר הזוגי לא יצליח. החיידק הנורא משחרר רעלנים הפוגעים במערכת האמונה של האדם ומביאים לעלייה תלולה בהורמון "היא/הוא לא מתאים לי". מכיוון שלוקח מספר שעות עד שמתקבלות תוצאות הבדיקה, המתנתי במתח רב מחוץ למרפאה עד שלבסוף הגיע הרגע המשמח בו התבשרתי שאינני לוקה במחלה הארורה. להיפך, מסתבר שאני נושא בגופי מספר רב של כדוריות אמונה לבנות המחזקות את מנגנון "אם נעבוד על הבעיה במשותף הכול יהיה בסדר".

(צילום: brykmantra-cc-by-sa)

מכיוון שטיילתי בעבר בארה"ב, מיד סבר הדוקטור שנדבקתי ב"קדחת הקניות". הקדחת הינה מחלה שכיחה ביותר הנגרמת על ידי טפיל עקשן מסוג "אנטי פשרנות" הגורם לנשא להסתובב במשך שנים רבות עם רשימת מכולת אינסופית בראש מתוך ציפייה למצוא את "המוצר המושלם". פעמים רבות, ולאחר חיפוש סיזיפי וממושך, מגלים הלוקים במחלה שהסחורה המובחרת נחטפה כבר מזמן מהמדפים. את הטפיל קשה מאוד לסלק מהראש שכן לעיתים רבות הוא מלווה בהפרשות מסוג Google המשכנעים את החולה להמשיך את החיפוש האינסופי אחר אדם שאינו קיים. לאחר תחקור קצר וסקירת פנקס החיסונים שהחזקתי בידיי פסק הדוקטור שאינני לוקה במחלה.

מכיוון שדוקטור קופידון הינו רופא עתיר ניסיון הוא חשד שאני נושא כנראה מחלה אחרת ולאחר התייעצות קצרה עם פרופסור ארוס נשלחתי לבדיקת מעיים פולשנית על מנת לשלול את קיומם של אורגניזמים מסוג "עוד מעט" במיצי העיכול שבקיבה. ריבוי האורגניזמים עלול להביא לפגיעה אנושה במנגנון "סדר העדיפויות בחיים" וכתוצאה מכך לייצור מוגבר של חלבונים מסוג "רק עוד כמה ימים ו". את המחלה קל לאבחן שכן הלוקים בה מרבים להשתמש במשפטים מסוג "רק עוד כמה ימים ואסיים את הבחינה ואז אתפנה להכיר", "רק עוד כמה ימים ואסיים את העבודה ואתפנה לצאת לדייט", "רק עוד כמה ימים ואצא לפנסיה ואז אזמין אותה לפגישה"... ושוב, לשמחתי הרבה, תוצאות הבדיקה היו שליליות!

לאחר התייעצות קצרה עם פרופסור שידוכי, ראש מחלקת זיווגים בבית החולים, הוחלט להפנות אותי לבדיקת ראייה במרפאת "רואים עקום" הממוקמת סמוך לאולם הסינמה סיטי שבמרכז הארץ. המרפאה הינה מהוותיקות בעולם ובעלת ציוד טכנולוגי מתקדם לאבחון סוגים שונים של "דלקת העין ההוליוודית" שהינה דלקת חמורה הנובעת מצפייה מתמשכת בסרטים אמריקאיים רומנטיים. כתוצאה מהצפייה הבלתי פוסקת בסרטים משתחררים אנדורפינים מסוג דפב"מ (דמיון ופנטזיה בלתי מציאותיים) באונה הימנית של המוח וכתוצאה מכך נושאי הנגיף פשוט חיים בסרט! אותם חולים חושבים שהמשמעות של זוגיות ואהבה היא עולם ורוד ונטול עבודה קשה שבו כל רצונותיהם וצרכיהם תמיד מתגשמים בדיוק כמו בסרטים. הלוקים בנגיף לרוב חושבים שבן/בת הזוג אמורים לפתור להם את כל הבעיות בחיים, למרות שלאדם הבריא ידוע שבן/בת הזוג מהווים לרוב "סוג של בעיה" חדשה, שהרי מדובר באדם אחר עם מחשבות ורצונות נפרדים ורק על ידי עבודה משותפת ניתן לזכות באהבה. על אף חומרת המחלה לרוב היא עוברת לאחר שנתיים בנישואין אשר במהלכם החולה נפגש עם המציאות, מחלים ויוצא מהסרט בו הוא חי. מכיוון שבשנים האחרונות כמעט ולא יצא לי לראות טלוויזיה, שללו במרפאה את קיומה של הדלקת החמורה.

(צילום: -cc-by-nd)

לאחר התייעצות עם פרופסור וואלנטיין, הוחלט שאבצע מספר בדיקות נוספות במרפאת סילבסטר בחיפה תחת פיקוחו של רווקולוג מומחה.

תחילה נשלחתי לבדיקת "תסמונת השכל בלי רגש" שהינה מחלה שהלוקים בה מנתחים כל דבר דרך השכל עד לרמה הגובלת בטמטום! המחלה מביאה לעומס יתר של ניתוחים אנליטיים במוח בדבר השאלה האם הוא/היא מתאים לי ו/או האם יש בכלל טעם לנסות ולהכיר. כתוצאה מהליקוי המוטורי במנגנון הפעלת הרגשות מפספסים הלוקים במחלה את זיווגם הראשון ונישאים בגיל מאוחר.

ביום האחרון לשהותי בבית החולים נשלחתי לבדיקת שתן על מנת לשלול את קיומה של מחלת תרצת נפוצה מסוג E, שהינה מחלה שכיחה ביותר אצל הרווקים המתאפיינת במתן התירוץ "E לא הטעם שלי" / "E לא הסגנון שלי" / "E לא האופי שאני מחפש". בעבר היה נהוג לחשוב שהמחלה פוגעת רק בגברים אך כיום ידוע שמחלת התרצת תוקפת גם נשים על ידי פגיעה בשריר העין האפילפטי, דבר המביא לכך שאותן נשים צעירות מרבות להסתכל על קנקנים, אך לא על מה שיש בהם.

לאחר התבוננות קצרה בתוצאות הבדיקות נאמר לי שאינני חורג מהנורמה המקובלת באוכלוסייה. אם כך, מה הבעיה שאלתי? הרי לכול אדם יש סוג של בעיה! הרווקולוג הביט בי בצער והניד את ראשו בחוסר ידיעה. לפתע הוא הושיט את ידו לכיס מכנסיו והוציא משם כרטיס ביקור קטן ואמר: "ישנה מרפאה אלטרנטיבית בשם "Mount Sinai" על גבול מצרים אולי שם יאבחנו את הבעיה."

וכך,לאחר שבע שעות נסיעה, הגעתי עייף ותשוש אל המרפאה המנוהלת כבר ארבעים שנה על ידי מאסטר משה ועוזרו המסור יהושע. לאחר המתנה ארוכה התבקשתי לגשת לאוהל צר בצורת פירמידה שבתוכו ישב המאסטר. המאסטר התבונן לתוך עיניי, מלמל מספר משפטים שלא הבנתי לכיוון הסנה שבער מול עיניו ולבסוף אמר: "עליך לגשת לאוהל מספר 2 ולבצע את בדיקת גמגמת כבד הפה והלשון". עוד בטרם הספקתי לשאול את המאסטר לפשר המחלה, הוא המשיך ואמר: "מדובר בליקוי בשטף הדיבור כתוצאה מהתגברות קצב פעימות הלב. עליך לדעת שאבחון מחלת הגמגמת, הידועה בכינוייה גמגמת הביישנות, הינה בדיקה קשה ביותר לביצוע שכן תסמיניה מופיעים רק בעת עירור רגשי ולפרק זמן קצר של תחילת הקשר. לרוב, הסביר לי המאסטר, תוקפת המחלה הנדירה גברים בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה המוכנים ומסוגלים להתמסר לקשר הזוגי, להשקיע ולהכיל את הצד האחר. מכיוון שנשים רבות נושאות את הגן "הגבר עם הביטחון העצמי", או בשמו הספרותי "הגבר המניאק" הרי שפעמים רבות בוחרות אותן נשים להכיר באופן שטחי את חולי הגמגמת וכתוצאה מכך הן מפספסות שותף אמיתי לחיים".

הקשבתי בעניין להסבריו של המאסטר ובסיומם נפרדנו לשלום. התחלתי לצעוד לכיוון אוהל מספר 2 כשלפתע קול צלצול נשמע מהפלאפון שבכיסי. ממש נס שיש כאן קליטה, חשבתי. על הצג הופיעה שמה של ידידתי גילה.

"אהלן גילה, מה שלומך?" שאלתי.

"הכול מצוין" היא השיבה ואמרה: "אני נמצאת כאן עם שימחה וחדווה וחשבנו להכיר לך בחורה נחמדה, אתה מעוניין?"

"בוודאי, ומיהי הבחורה המיוחדת?" שאלתי.

"אתה זוכר את חברה שלי רינה ממושב דיצה שבנגב? נפגשתם במסיבת שבע ברכות של שלום ורעות בשבוע שעבר ונראה לנו שיש כאן סיכוי לאהבה".

"שווה לנסות" השבתי ומיד לקחתי את מספר הפלאפון..

האוטובוס האחרון של חברת אחווה השמיעה קול צפירה וששון הנהג סימן בידו לכל הנוסעים לעלות.

התבוננתי לכיוון התור הארוך והדומם בכניסה לאוהל 2 ולבסוף החלטתי לוותר על הבדיקה.

הרי עברתי כל כך הרבה בדיקות בחודשים האחרונים, הרהרתי בליבי, ואת כולם סיימתי בהצלחה. ואם כך חשבתי, מהו הסיכוי שדווקא אני חולה במחלת גמגמת הביישנות הנדירה?

מיהרתי לכיוון התחנה והתקשרתי לרינה.

שוחחנו בפלאפון במשך כל הנסיעה והאמת היא שקצת התרגשתי. אינני מבין מדוע, אבל הרגשתי שוב את קצב פעימות הלב גובר.

רק שלא יתבלבלו לי המילים כשניפגש, התפללתי..

תודה לכל החברה מבית קרוב בבאר שבע, שהיוו את ההשראה לכתיבת הסיפור