שאלה: רבות מחברותיי נרשמו לשנת לימוד במדרשה לפני או אחרי השירות, אך אני עדיין תוהה מה תיתן לי שנת לימוד אחת שמיד אחריה אכנס למירוץ חיים ארוך... האם משהו מהשנה הזו ישאר?
תשובה: את שואלת שאלה מצוינת. שאלה שלמען האמת מטרידה גם אותי כראש בית מדרש לבנות שרבות מהן מגיעות ללמוד בסופו של דבר שנה אחת. יש שאלות שהדרך הכי עמוקה וטובה להתמודד איתן ולחפש להן מענה: היא לא להדחיק אותן ופשוט לא לשאול אותן מחד גיסא, אבל גם לא לחפש להן תשובות פשוטות וקלות מאידך גיסא: אלא להפוך את השאלה עצמה לתפילה ולתביעה בחיים שלנו. אסביר את כוונתי: יש שהולכות כמו זרם שוטף ללמוד במדרשה בלי שחשבו לרגע על השאלה למה ומה יישאר לי מכל זה אח"כ.. יש שישר יענו לך: שזו שנה יקרה וחשובה בחיים שבלי ספק מותירה חותם עמוק על הנפש ועל מהלך החיים, והאמת מנקודת הראות שלי: נמצאת במקום אחר - את השאלה המטרידה והמצוינת הזו צריך להפוך לתפילה ולתביעה.
לתביעה מעצמנו להתמסר אל השנה ואל מה שהיא מזמינה בכל המרץ והעוצמה: להסכים לטבוע בתוך ים בית המדרש, לרצות לבלוע את ארון הספרים, להסכים להתמסר לשאלות הקשות שהמפגש עם עולם האמונה פותח ומציף בתוכנו ובעיקר בסופה של השנה, בהמשך מסע החיים לתבוע מעצמנו ולהיות במאמץ מתמיד לחיות חיים שעבודת ה' על רבדיה השונים ממלאים ומנתבים את חיינו.
ולתפילה מהקב"ה שיתן בנו את הכוחות להצליח לתבוע ולהתמסר אל השאיפה הזו, להצליח לא לטבוע בסתמיות החיים שלעיתים כל כך נוכחת בעולם שלנו ושיסייע בידינו לחיות בתוך העולם הזה, ממקום אחר שמבקש קדושה ואלוקים.
יש לי אמון גדול ביכולת לחיות חיים של קדושה ותביעה פנימית בעולם הזה, גם כשמוקפים במשימות היום יום של עבודה, פרנסה, חתונה, ילדים וכו'. ובכל זאת צריך לדעת שזה אתגר של ממש, אתגר החיים שלא נפסק לרגע. ובתוך מסע החיים שלנו, שכמו שכינית אותו כל כך נכון, מרגיש לא אחת כסוג של מירוץ אל אינסוף משימות - צריך להכיר בכך שברירת המחדל אם לא מתעקשים ומתאמצים כל הזמן, היא ליפול אל הסתמיות: במקרה הטוב לשמור על אורח חיים דתי של קיום מצוות ובמקרה הפחות טוב לחפף גם ברובד הזה. אבל כך או כך: לחיות חיים שהאטמוספירה שלהם איננה בדיוק עבודת ה'.
אני מאמינה שהתמסרות לתקופה, של לפחות שנה בבית מדרש: ללימוד התורה, לאווירה התובענית של חיי עבודת ה', לבניית החלום והשאיפה לחיות חיים שכאלה גם בהמשך: יש המון כוח ביצירת השאיפה, ביצירת האמון שזה אפשרי ובקניית הכלים להפוך את האפשרי הזה לדרך של חיים.
בקיצור: הבטחות אני לא יכולה להבטיח, כי כמו כל שאלה טובה: אין הדבר תלוי בסופו של דבר אלא בך - אבל אני כן יכולה לספר מעצמי ומהבנות שאני מלווה ופוגשת שאם רוצים: אין זו אגדה.
הכותבת היא ראש בית המדרש במדרשת לינדנבאום