עם רוב הדברים שכתב הרב טל אני מאוד מסכים (למשל תעסוקה חיובית), עם חלק אני מסופק (למשל נישואים מוקדמים). אך נקודה אחת בדבריו הקפיצה אותי, ואני חושב שהיא מוטעית לחלוטין, העובדה שעדיפים מגורים ביישוב דתי על פני המגורים בעיר.
ההדרכה לענ"ד צריכה להיות בדיוק הפוכה. בעוד שכשהילדים קטנים ניתן לגור בישוב של אנ"ש, הרי בשעה שהם מתבגרים יש לעבור בדחיפות לעיר הגדולה, ואבאר את דבריי.
לדבריו של הרב טל ישנה נקודה מסוימת מאוד בה יש עדיפות לישוב של אנ"ש על פני העיר - הצניעות ברחובות. אין ספק שלא ניתן להתווכח לגבי עובדה זו, אך החיים מורכבים הרבה יותר וישנם שיקולים נוספים שמכריעים את הכף דווקא לטובת מגורם בעיר.
מזה שנים שמתי לב לתופעה מוזרה המתחוללת בקרב מחננו. ככל שהישוב יותר סגור וחרדל"י, והרכב האוכלוסייה הוא פחות או יותר הומוגני, מספר הדתל"שים עולה. בישובים כמו ..., היו בעיות קשות עם הנוער, וזאת למרות העובדה שבחלק מהישובים אסור היה להכניס טלוויזיה. לעומת זאת שמתי לב שבמשפחות תורניות שגדלו בערים, הבעיה כמעט ולא נמצאת! כיצד ניתן להסביר תופעה זו?
ההסבר לתופעה נובע לענ"ד מכמה סיבות:
א. בישוב מאוד קשה לשלוט ולפקח על הילדים. מתקופת מגורי הקצרה בישוב נוכחתי לדעת שכמעט ולא רואים את הילדים שמבלים באופן מתמיד עם החברים מחוץ לבית.
ב. אם ישנו ילד אחד שהוא תפוח רקוב בשכבת גיל בישוב, קשה מאוד ליצור מציאות של אי התחככות בו. אין דבר כזה לזרוק מהסניף וכדו . בעיר לעומת זאת יש כמות גדולה יותר של אוכלוסיה ויש כמה וכמה חברות, כך שניתן לנווט את הילדים לחברה הרצויה.
ג. בעוד ההורים בעיר ערניים ומודעים לסכנות, ההורים בישוב רדומים ומשוכנעים שהכל בסדר, שהרי כל הישוב מורכב ממשפחות תורניות, וחושבים שלא יכולות להיווצר בעיות.
ד. ככל שהישוב סגור יותר, הילד מרגיש תחושת מחנק גדולה יותר , וחוסר יחודיות. בתקופה שלנו, בה האדם מוצב במרכז, כל אחד רוצה להרגיש מיוחד, וכיצד ירגיש הילד מיוחד כשכולם מסביבו אותו דבר, אותם כיפות ענקיות, פאות וכו... ולכן התשובה של חלק מהילדים היא לבעוט.
לעומת זאת, בעיר בה הילד מגיל צעיר רואה מגוון של אוכלוסיה גם מסביבו בבית הספר, ניתן לפתח אצלו גאוות יחידה, בדומה לגאוות יחידה של כל שלוחי חב"ד בכל אתר ואתר, שכפי שהרב אלון נוהג לומר פעמים רבות, לא מצאנו ילדים של חב"דניקים שהתקלקלו - כיצד? כשיש תחושת שליחות בבית זו התרופה הבדוקה. כיצד בדיוק תיווצר תחושת שליחות בישוב חרד"לי סגור ומסוגר?!
ה. בשלב כלשהו בחייהם, הילדים שגדלו בישוב מגיעים לעיר הגדולה. בשלב זה מגלים הילדים שעד כה הם חיו בגטו, ולא היכן שרוב האוכלוסייה גרה. לעיתים זה מעורר אצלם תחושה של חסך וכעס על שרימו אותם ולא גילו להם את החיים האמיתיים. לעומת זאת ילד שגדל בעיר מתרגל מגיל צעיר לכל התופעות של העיר, ומפתח חיסון אליהם בגיל צעיר עוד לפני שההורמונים מתחילים להשפיע על האדם, ובזמן שלהורים יש השפע היותר רבה וצמודה על הילד.
הרב צבי יניר משמש כרב קהילת פנינת גנים פ"ת