כפי יכולתו

קראתי בעניין רב את מאמרו של ד"ר עדן הכהן, ואני חושש שהכתוב ערבב בין ערך המצויינות החיובי בעיני, לבין הדרך בה יש להעריך את בני האדם בתוכם את בעלי הצרכים המיוחדים.
כל עוד הדיון הוא סביב העולם המערבי-קפיטליסטי יש צדק רב בדברי ד"ר הכהן. העולם המערבי אימץ בחום את סולם הערכה המוחלט בו ניתן למדוד את כולם בכל רגע נתון ולנבא לאן יגיעו. תורה זו המיוסדת על משנתו של פיאז'ה, שפיתחה את עולם ה-I.Q והפסיכומטרי אכן מובילה לתחושה לפיה הנחות יישאר נחות, והמוצלח יישאר מוצלח. ולכן תחושת הכישלון של הנחות תגדל ללא קשר לחום ולאהבה אותה הוא מקבל מן הסביבה.

אך בניגוד לטענה לפיה בחברה הדתית תחושת הכישלון גדולה יותר, כיוון שהשאיפה למצויינות מיוסדת על העולם הערכי-תורני, ההפך הוא הנכון. דווקא העולם הערכי - תורני מחנך למצויינות יחסית, מחנך לכך שלכל אחד יש את היכולות האישית שלו והוא נמדד אך ורק סביב עצמו. גישה זו עולה ממשנתו החינוכית של הרב דסלר, המדבר על נקודות בחירה שונות בהם נדרש כל אחד לבחור לפי רמתו. גישה דומה פיתח גם פרופסור פויירשטיין, המצדד ביכולתו של כל אחד להשתנות, ועל הצורך להעריך את האדם על פי סולם ההתקדמות שלו, ולא לפי סולם כללי. פויירשטיין עצמו מעיד שתפיסתו פותחה לאור העולם הדתי שלו, זאת למרות היותו תלמיד של פיאז'ה. לפי תפיסה דתית וערכית זו, המנוגדת לחלוטין לתרבות המערבית, מקומי בסולם החברתי נקבע על פי מידת ההשתדלות שלי וללא קשר למידת הצלחתם של אחרים.

אכן, הרבה פעמים ישנו טישטוש בין מגמת המצויינות הדתית לזו המערבית - בעוד זו הדתית שואפת למצויינות בשל הצורך לממש את צלם האלקים של האדם ולפתח את עולמו של הקב"ה, זו המערבית שואפת למצויינות כדי להגדיל ולהאדיר את האדם ואת מפעלותיו. בעוד זו הדתית שואפת שכל אחד יפתח את עצמו ואת עולמו של הקב"ה כפי יכולתו, זו המערבית שואפת שכולם יפתחו עצמם בצורה המקסימלית הקיימת בעולם, וכשהם לא עושים זאת הם מדורגים בסולם הערכי-חברתי במקום נמוך יותר.

בשל היותנו מחוברים לשני העולמות אנחנו מנסים לפעול בשני מישורים - לתת לכולם את היכולת להתנהל בעולם המערבי וזאת על ידי תעודת בגרות מקסימלית הנמדדת בכלים אובייקטיבים, ובמקביל לפתח בתלמידים את ההבנה הערכית שלפעמים גם הציון 60, שווה יותר מ-100 בגלל המאמץ. ובצורה כללית יותר - לגרום לתלמיד להסתכל גם בעמודת ההערות המופיעה בתעודה ולא רק בעמודת המספרים.

הדאגה של ד"ר הכהן, צריכה לעזור לנו לחדד את ההבדל בין העולם המערבי לעולם הדתי ובכך לפתח את הסולם החברתי בצורה נכונה יותר. הערכת בעל הצרכים המיוחדים בעולם מתוקן תעשה לפי מידת ההתקדמות שלו ולפי מידת ההשקעה שלו ולא לפי מידת הציון הסופי שקיבל. פויירשטיין העמיד אחריו תלמידים רבים שפיתחו מבחנים הבוחנים בדיוק נקודה זו - מהי מידת היכולת של הנבחן להשתנות ולהתקדם, ולא לבחון מה הוא יודע. הדבר עולה בקנה אחד עם דרישת התורה לפיה מצד אחד ישנה היררכיה ולא 'כולם קדושים' כדברי קורח, אך מצד שני ההיררכיה אינה נקבעת רק על פי יכולות אובייקטיביות וגם אדם מגמגם יכול להיות מנהיג העדה אם יש בידו את התכונות המתאימות.

אריאל שרלו מלמד ילדים בעלי צרכים מיוחדים ובעל תואר שני לחינוך מיוחד