ארבע שנים וחצי של נישואין, זוגיות וילדים, עבודה ושמחה; ארבע שנים וחצי שאני נשואה - וכל כך הרבה חברות ותלמידות שלי עדיין לא נשואות; ארבע שנים וחצי של חברוּת "מורכבת" בין רווקות לנשואה - אבל יחדיו הצלחנו!
הצלחתי להרגיל את שירה להתקשר אליי הביתה בלי "להתפדח" מבעלי; הצלחתי לשכנע את אביבה לבוא אלינו לשבת; הצלחתי לפענח למה קרן נפגעה ונעלמה פתאום; הצלחתי להמשיך להקשיב באמת להתלבטויות על דייטים למרות שזה עבורי היסטוריה; הצלחתי לחגוג לאביבה יום הולדת אפילו שזה יצא כשהילד שלי חלה. ארבע שנים וחצי של תפילות קבועות לה שיסייע לחברותיי להתחתן; שנים של ניסיונות לשדך אותן (כן, באמת); שנים שהלב שלי שלם - אבל לא במיליון אחוז. בגלל הדאגה עבורך.
בעיקר היו אלו שנים של עבודה של שני הצדדים.[1] כי נוצר שוני. שתינו בסטאטוס אחר וזו עבודה של שתינו כדי לגשר על הפער, לטובת שתינו (כן, גם נשים נשואות רוצות חברות...). לא, זה לא יהיה בדיוק אותו הקשר של פעם. דברים באמת השתנו. אך אם שני הצדדים יגלו רגישות וגמישות הם יצליחו ליצור קשר שמתאים להיום, שטוב וכיף עבור שני הצדדים.
בהזדמנות זו אנסה לשתף בכמה המלצות לרווקות. מי שמתאים לה - שתיקח ומי שלא, בבקשה, פשוט להתעלם ולא להיפגע:
להתפתֵח: נכון, החברה שלנו בנויה למשפחות וזה לא פשוט עבור רווקות. אך במקביל לרווקוּת הזמנית - המשיכי לחשוב איך להתפתח וליהנות ולא רק לחכות. עשי מאמץ להרחיב את מעגל החברות, ללמוד דברים מעניינים, לפתח תחביבים וליהנות מההווה. דברים אלו ידועים, אך אני מזכירה, בזהירות ובענווה, את הצורך לעשותם.
תפתחי אופציות: זה כל כך מתסכל לשבת ולחכות שמישהו יואיל בטובו להיזכר בקיומך. נסי לחשוב מה עוד את יכולה לעשות: להזכיר לאנשים בעמדות מפתח שתשמחי להצעות; ללכת לשדכנית (95% אחוז מהן אינן מכשפות!); להירשם לאתרים איכותיים באינטרנט; ללכת לערבי פו"פ או לשבתות (הם באמת לא רק לזקנות נואשות אלא גם לאלה שלא רוצות לחכות עד אז) ועוד.
מוּדעות עצמית: לא, את לא אשמה שלא התחתנת. לקב"ה יש תכניות שלא תמיד מובנות לנו. אבל מוּדעות לעצמך תמיד מועילה. תחשבי עם עצמך האם יש לך חסימות רגשיות (קושי לתת אמון, קושי להיפתח, פחדים שונים) ותשתדלי לעבוד עליהן בכוחות עצמך או עם עזרה. בעיניי, הנכונות לבדוק זאת בלי מורא היא חלק מה"השתדלות" שלנו.
"שימי פס": התעלמי מהערות של אנשים חסרי טקט, מעֵצות שמעיקות עלייך ומביקורות לא מבוססות. תשתדלי לא להתרגש מכל איחול של "בקרוב אצלך" שאומרת לך איזו גברת בלי שמץ של מחשבה. המון הצלחה לכולנו. בשמחות!
המאמר המלא מתפרסם בגליון בעין חינוכית, של מכללת אורות
[1] נקודות מבט.תגובה זו אינה ביקורת. לצערי, התופעה שתיארה אכן רווחת. מטרתי היא להוסיף נקודות מבט.