לאחרונה פנתה אלי גננת צעירה בשאלה: משרד החינוך הורה על 'יום גוש קטיף'. מה אני אמורה ללמד את הילדים בגן? ודאי לתלמידי בית הספר בחטיבה או בתיכון, אמרתי לה, כאירוע היסטורי. "לא ולא, התעקשה. יום גוש קטיף לכל מערכת החינוך כולל גני ילדים".
לקחתי כמה דקות למחשבה. אם משרד החינוך מורה, אי אפשר להתעלם מההוראה. מה אפשר ללמד ילדים בגיל 4-6 על גוש קטיף? ילדים זקוקים להמחשות כדי להתחבר ולהבין. להראות להם תמונות על מקום שהיה ואיננו? להביא לגן אדם שגר פעם בגוש קטיף שיספר על מקום שלא קיים עוד? מה הטעם? אולי כך: "ילדים, פעם היה מקום יפה שנקרא גוש קטיף וגידלו בו גידולים נפלאים והקימו בו בתים נאים ובתי כנסת מרהיבים. יום אחד עלה דחפור על כל אלה והרס את כל אשר נבנה שם... איזה מסר אנו רוצים להעביר לילדים בדיוק בסיפור זה? וכיצד בדיוק נגדיר את אשר נעשה עם התושבים? פינוי? הרי מיד יקומו הורים מצידה הימני של המפה הפוליטית ויגידו לגננת: "מדוע לימדת אותם אתמול שהתושבים פונו? הרי הם גורשו! נעקרו!" תאמר הגננת: "גורשו", מייד יקומו ההורים מצידה השמאלי של המפה הפוליטית ויגידו לגננת: "מדוע לימדת אותם אתמול שהתושבים גורשו? לבן שלי היו סיוטים בלילה שבאים לגרש גם אותנו מהבתים, לא יכולת למצוא מלה עדינה יותר, 'פונו' למשל?"
נזכרתי בשאלה אחרת שהפנתה אלי גננת ותיקה: "מה עושים ביום הזיכרון ליצחק רבין? מה אני אמורה לספר לילדים קטנים? כאשר רצח רבין היה עדיין טרי בזיכרון הלאומי והקולקטיבי שלנו גננות סיפרו על חייו ובמשפט אחד הזכירו גם את מותו: "איש אחד לא אהב את דעותיו של יצחק רבין ולכן הרג אותו". היה זה ניסוח מרוכך לילדי הגן. אך ככל שחולפות השנים, גננות מתקשות יותר: "יש כל כך הרבה אירועים טרגיים בחיי היום - יום שלנו", הן טוענות, "ילדים מגיעים לגן בבוקר עם סיפורי זוועה: ראיתי בטלוויזיה שילדים נשרפו..., זה נכון שאבא זרק את הילדים שלו מבניין גבוה?..., שמעתי שאבא אומר שלאיראנים יש טילים מסוכנים....". ילדים חשופים לתקשורת. הם קולטים באנטנות הרגישות שלהם כל מלה, כל משפט שאיננו רוצים שיגיע לאוזניהם. לשם מה להוסיף להם גם על רצח רבין שהתרחש לפני כל כך הרבה שנים? הם ילמדו עליו כבר בלימודי היסטוריה או אזרחות בבית הספר. למה להקשות על הגננות? וכעת, רוצים במשרד החינוך שנלמד גם את "מורשת אריאל שרון". נו, באמת, לילדי גן? איזו מורשת נלמד אותם? שנלחם? שנפצע? שהיה גיבור? שבזכותו נמנע אסון גדול יותר במלחמת יום הכיפורים? (אז ממילא נצטרך לספר בגן גם על כל מלחמותינו) שפינה/גירש יהודים? ששכב שמונה שנים כצמח? כבר בגיל 4,5,6 כל הסיפורים הללו?"
לפני מספר ימים פורסם על מורה שהאשים בכיתה את מדינת ישראל בפשעי מלחמה בשם חופש הביטוי. התלמידה שהביעה תרעומת על אמירותיו זכתה להשפלה מצדו מול כל ילדי הכיתה. התלמידה התלוננה, המורה הוזמן לשימוע והפך להיות "דרייפוס הישראלי", לא פחות. לפני מספר שנים אירע מקרה הפוך, בו הרב ישראל שירן, מנהל בית ספר פוטר מעבודתו בגלל שכתב מכתב פנימי למורים ש"מורשת יצחק רבין" כוללת מסירת נשק לאויב. המכתב התגלגל לפתחו של משרד החינוך ושירן פוטר. המנהל פנה לבית המשפט, העמיד לדין את משרד החינוך וזכה בפיצויים של מאות אלפי שקלים. מערכת החינוך חייבת לשקול מחדש ולעשות היערכות מחודשת של מה ללמד, באיזו מסגרת ללמד ובעיקר - מאיזה גיל ללמד כל מה שקשור להיסטוריה, לפוליטיקה ולמדיניות של מדינת ישראל. בנוסף, עליה להכשיר את הגננות והמורים לנושאים שנויים במחלוקת ולתת להם כלים ללמדם בצורה מאוזנת, מאופקת ושוויונית ללא דעות אישיות והבעת רגשות של המחנכים כלפי האירועים עצמם.
הכותבת היא ראש החוג לגיל הרך במכללת שאנן הדתית האקדמית לחינוך בחיפה