כתבה אלינו אמא אוהבת ודואגת, כשהיא נסערת מאד. באחת מגלישותיה באינטרנט היא גילתה במקרה שבנה שהוא בחור מעולה מכל הבחינות, מדריך מצליח ומוערץ וכל חבריו מעריכים אותו, 'גלש' באתרים מאוד לא צנועים וגם הוריד משם תמונות.
היא נבהלה מהתגלית, מבחינתה קרה דבר איום ונורא, ובמסגרת הפתיחות המיוחדת שביניהם היא גם החליטה לדבר איתו ישירות על הענין. היא רמזה לו שיש משהו לדבר עליו והוא קלט.
וזו שאלתה: "שלום לכם.
אני ממש מבקשת את עזרתכם לפני כניסת שבת. היום לאחר בירור שעשיתי התברר לי שבני שהוא תלמיד ישיבה ומדריך בבני עקיבא צפה בתמונות אסורות באינטרנט הנמצא בבית ומשמש אותנו לצורך לימודים. הבוקר אמרתי לו שאני מתכוונת לשוחח איתו שיחה אישית על כך, הוא כנראה הבין מה מטרת השיחה.
האמינו לי, אני בושה נכלמת ומאוכזבת. הבן המקסים, הנהדר, המדריך, המעולה שלי - צופה בתמונות כאלו.
מה עושים, בבקשה? איך משוחחים מבלי לפגוע? איך עוזרים?
אנא ענו לי עוד לפני כניסת שבת. תודה רבה לכולכם. את השאלה אני מפנה בעיקר לחברים מקשיבים - ולא לרבנים מתוך כבוד ויראה ביחד, אך גם מתוך נסיון של כולנו לצערי במכשלה הנוראה הזו – בתקווה שאמצא עזרה.
תודה רבה לכולכם ושבת שלום.
האמא המודאגת".
______________________________________________
במכתב שתי שאלות: א) מה צריך להיות באופן כללי היחס של אמא למעשה כזה, ואיך מתמודדים עם העובדה שנראה שיש לבן שני פנים?
ב) איך לדבר איתו על זה?
השאלה נשלחה דרך האינטרנט, ובקשת האמא היתה שגם נענה לה דרכו. כתבנו לה שכיון שזהו נושא רגיש ומורכב, והוא עוסק בדיני נפשות - נפש האמא ובעיקר נפש הבחור, לא שייך לענות על כך בכתיבה ונצרכת שיחה חיה בטלפון.
כאן המקום להעיר ששאלות רבות מאוד, מורכבות יותר ומורכבות פחות נשלחות דרך האינטרנט. זה אומנם מבורך מאוד, אך ישנן שאלות רבות שהתשובה עליהן באינטרנט לעולם תהיה חלקית. ישנן שאלות רבות שיש צורך בעוד הרבה נתונים שלא ניתנו בשאלה וששיחה חיה יכולה להעלותם, וכן לעיתים ישנו צורך בשיחה חיה כדי לשמוע את תגובת השואל ושאלותיו על התשובה שניתנה לו, ובכך להגיע אל התשובה והאמת היותר מדויקת ונכונה.
נראה לומר באופן כמעט גורף, שהשאלות שענינן יעוץ אישי ביחס למקרה ספציפי, הרגשות נפשיות, התמודדיות וכדו' אין מקומן באינטרנט אלא בשיחה פנים אל פנים עם רב או אדם שמבין ויוכל לעזור. ובמקום שאין אפשרות לדיבור פנים אל פנים יש להעדיף את הטלפון על פני האינטרנט, ולעיתים זו לא רק העדפה, אלא מידת האחריות מחיבת שלא לענות בכתב, כדי שלא חלילה להרוס במקום לתקן.
גם בשאלה הזו אמירות מאיימות, מאשימות, מביכות או פוגעות באימון של הבחור בעצמו ובקשר עם הוריו יכולות לפגוע עמוק בנפש, ופגיעה בנפש קשה לתקן, וחבל. לכן בקשנו שתתקשר. וכך היה.
הדגשנו בשיחה מספר נקודות. (ניתן להקיש מהסיפור הזה ומהנקודות שנעלה, גם על מקרים אחרים).
חלק א' - הגישה הנפשית: 1) הדבר החשוב ביותר הוא לא להלחץ. חשוב לגשת לנושאים האלה בנחת.
2) ניסינו להסביר שהיא לא צריכה להרגיש כאילו לבן יש שני פנים. עוצמת הנסיונות הקיימים היום, ברחוב, בטלויזיה, בעיתונות, ובלחיצת כפתור באינטרנט היא כל כך גדולה, והכל כל כך בהישג יד עד שזו ממש מלחמה יומיומית עם היצר, ובמלחמה הזו גם הרבה חזקים ומצוינים נופלים.
הבן נשאר אותו בן, עם כל המעלות שלו, וכשהוא מדבר על אידיאלים הוא באמת מאמין בהם, זו אינה צביעות, זו מלחמה קשה שצריך הרבה תחבולות ועזרה להתמודד בה ולנצח.
הפנינו אותה לדברי הרב יהושע שפירא המובאים בספרו 'אשיב במצולות' (עמוד 99), בשם הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א:
" ממו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א שמעתי שבימינו צריך להדריך להפריד בין סוגית קדושת הברית לבין שאר עניני עבודת ה'. אסור שמידת הצלחתו של אדם בהתמודדות עם יצרו תהיה עבורו מבחן לשאר ענייני הקדושה שבהם הוא עסוק ולמידת קרבתו אל ה'.
אל לו לפקפק בכנות תפלתו ותורתו, וודאי שלא להמנע מהם, גם אםם הוא נגוע בחטאים בענייני הברית.
טעם הדבר הוא שהפריצות שוטפת בימינו ללא מעצור ועל כן היא יוצרת התמודדות בתחום זה בסדרי גודל שאינם דומים לדורות אחרים, מה שאין כן בשאר ענייני תורה ומצוות".
3) האימון בבן לא נפגע, וכיוון החשיבה צריך להיות איך מורידים את רמת הנסיונות (כמו למשל חסימת האינטרנט וכדו').
זו צריכה להיות הגישה הנפשית. מתוכה ורק מתוכה אפשר לגשת לדבר איתו.
חלק ב' - מה ואיך לומר? השיחה חייבת להיות מלאה חום ומשדרת המון אמון. תשבי לידו כשיד חמה של אמא על הכתף שלו. חיבוק תוך כדי שיחה, רק יוסיף להרגשת האמון, הבטחון והאהבה הרבה הנצרכת כל כך תמיד, וכל שכן ברגעי מבוכה לא נעימים כאלה.
גם אם חשדת בו ולכן עקבת אחריו, בשום פנים אל תאמרי לו את זה, זה יגרום תחושה של אשמה ובושה מיותרת והורסת. תאמרי לו שגלשת באינטרנט ובחיפוש ב'היסטוריה' אחרי אתר שאת נכנסת אליו גילית שמות של אתרים מהסוג הלא צנוע. זו רק דוגמא לסיפור, העיקר לא ליצור אוירה של חשדנות.
תאמרי לו שאת מבינה באמת את גודל הנסיון, ובטח בגיל ההתבגרות. תאמרי לו שהאימון שלך בו לא נפגע ויש לך אימון מוחלט בו , תדגישי לו שהוא נשאר אותו בן מיוחד יקר ואהוב. תוסיפי מילים חמות ואוהבות משלך, כיד ה' הטובה עליך. זה סם החיים של כל ילד, ובטח ברגעים כאלה.
תסבירי לו שמגמת השיחה אינה החזרה לעבר, אלא ההסתכלות קדימה. תאמרי לו שאת חושבת איך אפשר להקטין את הנסיון. אל תחסמי את האינטרנט לפני שתדברי איתו, וגם אל תספרי לו שכבר דברת עם חברות איך אפשר לחסום. תתיעצי איתו, תשאלי אותו 'איך נוכל להקטין בשביל כולנו את הנסיון'? זה יתן לו את ההרגשה הטובה שהוא זה שהחליט מרצונו לחסום, 'להוציא', כביכול, את הפתרון ממנו, ואין לך תשובה גדולה מזו.
כיון שהוא בחור רציני ובאמת לא טוב לו עם הנפילות האלה, וכיון ששדרת לו אימון ואהבה הוא בודאי ישתף פעולה.
חשוב להדגיש שעל היצר אפשר וצריך להתגבר ואין בכל מה שכתבנו בכדי להוריד מעוצמת הפגיעה הנפשית והרוחנית שישנה במעשים כאלה. כדאי להפנות למקורות כמו הספר הנפלא 'אשיב ממצולות' של הרב יהושע שפירא, וחיבוריו הנפלאים של הרב אבינר בנושא.
הצגנו את הגישה הנפשית הנצרכת ואת דרך השיחה. אימון בנפש, אהבה ונחת הן מילות המפתח.
חשוב לברר עוד נקודה אחת, האם ישנם עוד מקומות נגישים שבהם יצא לבן לגלוש לאתרים כאלה מלבד הגלישה בבית. (למשל בישיבה, אצל חברים וכדו').
אם מתברר שכן, אז מעבר לכל מה שהצגנו יש להוסיף עוד שתי נקודות.
I) היכן שיש בכוחנו להשפיע על מנת לחסום ולהקטין את הנסיון, נעשה ונשפיע. למשל, לדבר עם ראש הישיבה על חסימה כל המחשבים וכדו'.
II) לדבר עם הילד על חשיבות ההמנעות מהדברים האלה. ולנסות לחשוב ביחד כיצד לא נכנסים לנסיון, וכיצד יוצאים ממנו אם נכנסנו אליו בטעות.
סדר הדברים שכתבנו מחייב. פיתוח הגישה הנפשית הנכונה של ההורה ביחס למעשה של הבן היא הכרחית בכדי לשוחח על הנושא.
נסיון ליצור שיחה על פי הנקודות שהעלינו, כאשר הגישה הנפשית אינה כפי מה שכתבנו, לא יצלח. הבחור יחוש מיד בחוסר האמון הקיים בנפש, הוא יחוש בלחץ, ולכן הוא ירגיש מאוים, הוא לא יפתח לספר יותר, ורק תיוצר עוד מבוכה, הרגשת אשמה ובושה.
חלק ב' ללא חלק א' זו הצגה שעומדת להכשל מראש, וחבל לנסות. עדיף במקום זה לשוב ולהתיעץ עם רב או אנשים מבינים, שיעזרו להרגיע, כמו שעשתה האמא הנפלאה הזו, שדאגתה הכנה לבנה והרגשת האחריות גרמה לה להתיעץ ולא לעשות חלילה צעד פזיז.
כך הם זכו שהמשבר הקטן הזה יהפך למקור צמיחה ויהיה כקרש קפיצה בבנין הנפש של הבחור ושל אימו, בקשר ובפתיחות ביניהם, ואפילו ישמש כעזר לרבים, על ידי פרסומו, כפי שבקשה האמא.
הערה חשובה לסיום: ישנם מקרים שבהם נתוני הפתיחה שונים, כמו רמת בגרות הבן, רמת האימון הבסיסי של ההורה בילד וכדו'. כל מקרה כזה בו לא נראה ששייך יהיה לדבר עם הבן ספציפית על הנפילה שלו בלי שיהיה נזק גדול יותר, ראוי להתיעץ עם מישהו שמבין או מכיר, על מה לדבר, איך לדבר, ואולי לא לדבר בכלל (דוגמא לכיוון אחד: לפעמים עדיף לדבר על הדברים באופן כללי יותר מבלי 'לקרוא לילד בשמו' ו'לאלץ' אותו להודות במה שעשה. הבן כבר יבין בעצמו במה דברים אמורים, מבלי שיהיה מוכרח להודות במעשה שעשה, מה שעלול לעיתים להביך אותו מאוד ולפגוע בדימוי העצמי שלו. ייתכנו צורות נוספות של גישה לנושא, הכל בהתאם לנתונים ולנפשות הפועלות).
עד כאן פרטי השיחה שהיתה ביני לבין האמא.
כעבור כמה ימים האמא שלחה לנו מכתב עדכון על ההתפתחויות וההצלחה שהיו. אנו נביא בפניכם את מכתב התודה שלה כלשונו בתוספת המכתב שהיא כתבה לבנה והפתק שהוא כתב לה בחזרה. בתקוה שהנקודות שהועלו בתוספת המכתב יהיו לעזר להורים או מורים שנקלעו למצב דומה.
וכשם שה' האיר את עיניה, עיניו ועינינו לפעול נכון ולצמוח מתוך הקושי, כך נתפלל לה' שישלח עצה נכונה, תושיה וכוחות לכל הזקוקים לכך ולכל המיעצים למיניהם, ומכל המחשכים אורות גדולים יזרחו.
אריה, 'חברים מקשיבים'.