השיר
24 שעות ביממה
למדנו את ואני את כל החכמה.
לא ידענו ללמוד בעל פה
שאחד ואחד זה בעצם הרבה.
24 שעות ביממה
בנינו חומה של בדידות איומה.
אז הלכנו ללמוד כל אחד בנפרד
שחופשי זה בעצם לגמרי לבד.
חופשי זה לגמרי לבד...
24 שעות ביממה
טעות חזרה בטעות על עצמה.
מי ידע בסופו של חשבון
שאחד ואחד זה בעצם המון.
חופשי זה לגמרי לבד...
חופש
אנחנו רגילים לחשוב שהמצב האידיאלי, זה שבו אנחנו נוכל למצות את עצמנו בצורה המקסימאלית, הוא להיות חופשי. האידיאל הזה הוא אחד מעקרונות היסוד של התרבות המודרנית, ובצדק לכאורה. ללא חופש אין מקום לביטוי אישי. כל אדם רוצה למצוא מקום בו הוא יוכל לבטא את עצמו, בו יוכל לממש את חלומותיו. הניסיון הזה הוא חלק מהרצון של האדם לגלות דברים חדשים על עצמו, לפתח את עצמו ולשמח את עצמו. החופש מצטייר כהפך של העבדות, כסיכוי לממש את כל הפוטנציאל הטמון בנו.
אדם שאיננו חופשי הוא לרוב אומלל. הוא פועל לאור רצונם של אחרים, ולאט לאט משתיק את מאוויו האישיים. כל אדם חייב להרגיש חופשי. אבל כמה?
אחד ואחד זה בעצם הרבה
האם חופש מוחלט בא על חשבון דברים אחרים?
השיר שלפנינו דן בדיוק בשאלה הזאת ומביא את התשובה החד משמעית: כן. מדובר בשיר על מערכת יחסים בין שניים, שמגלים להפתעתם שמערכת יחסים של שניים דורשת הרבה. מדובר במחויבות מוחלטת, בהקרבה של העצמי תמורת השני, הקרבה שאיננה פוסקת אלא ממשיכה – 24 שעות ביממה.
למה הם ביחד? כנראה בגלל שהם נהנים ביחד. אעפ"כ, נראה שההנאה שלהם מוגבלת, משהו מפריע להם. הבית הראשון מצייר אותם כחכמים, שחרף כל הידע שלהם לא השכילו להבין דבר אחד פשוט: קשה להיות זוג. להיות זוג, להיות מחויב, מגביל אותך בצורות רבות. בכלל, כל פעם שאדם מסה ליצור קשר עם מישהו אחר, הוא גם מתחיל להגביל את עצמו. אי אפשר לומר כל דבר שרוצים כי זה עלול להעליב. אי אפשר לעשות כל מה שרוצים כי הזמן מוגבל – ויש מחויבויות לאחרים. שני אנשים זה אמנם קצת – אבל זה באמת הרבה. וככל שהקשר חזק יותר, כך גם המחויבויות הנלוות אליה.
חומה של בדידות איומה
מהי אותה חומה של בדידות איומה? מדוע היא נוצרה?
החומה הזאת היא השלב הבא במערכת יחסים שחבריה מבינים שלהיות ביחד זה להקריב. כל אחד רוצה למשוך לכיוון שלו, לקבל את מה שהוא רוצה. מצד שני, שני בני הזוג רוצים להיות ביחד, ובסופו של דבר נוצר מתח. מצד אחד, להסכים להיות ביחד זה לוותר, ובמידה מסוימת לאבד, חלק ממך. זה להשתנות, להתאים את עצמך לשני. מצד שני, חוסר כניעה, חוסר יכולת להתפשר תביא למתח בין בני הזוג, וכך נוצר מצב לא נעים שבו כל אחד רוצה להיות עם השני אבל מרגיש בודד, כי הוא לא יכול באמת להיות עצמו מול השני.
אם הנושא היה עולה על פני השטח, לו היו מנסים להתמודד עם הבעיה, יכול להיות שהיו מגלים שהדיבור הוא סוג של גשר, של דרך להישאר ביחד. אבל הם מפחדים מהמשמעות של הדיבור הזה, של הפשרה שאולי טמונה בו, ולאט לאט הם מתנתקים אחד מהשני.
חופשי זה לגמרי לבד
הבית האחרון הוא אולי המשונה ביותר בכל השיר. מדוע הטעות חזרה על עצמה, אם שני בני הזוג כל כך דאגו לעצמאות שלהם, מדוע הם חזרו להיות יחד? האם זה פשוט בגלל שהם עדיין נהנים ביחד? אם כן, מן הסתם גורלם הוא להיפרד שוב, להתנתק ולהתחבא אחד מהשני. מדובר במצב בו לכאורה אתה חייב לבחור, בו אי אפשר ליהנות מכל העולמות.
אבל יכול להיות שיש בבית האחרון סוג של בחירה. כן, יש משהו מהוויתור בהישארות יחד. אעפ"כ, צריך להבין שלמשפט 'חופשי זה לגמרי לבד' יש משמעות כפולה. נכון שמי שרוצה להיות חופשי לגמרי לא יוכל להתחייב לשום דבר, אבל מצד שני, מי שרוצה להיות חופשי דן את עצמו לבדידות מתמדת. מדובר במידה מסוימת בפשרה, בוויתור. אבל מדובר בוויתור מרצון, בבחירה מודעת בהקרבה. האדם לא נועד להיות בודד, לחיות את חייו כיצור חופשי לגמרי. יש חשיבות לנתינה, להשתנות של אחד עבור השני.
אף אדם לא אמור לבטל את עצמו לגמרי, לא במערכת יחסים וגם לא בעבודת ה'. אם אדם יבטל את עצמו, לא יישאר ממנו שום דבר לתת. הוא יאבד את המיוחד שבו, את המקורי שבו. מצד שני, יש לאדם יכולת להתקשר לאחרים, ולהתדבק בקב"ה. אף אדם לא יכול לחיות לבד ולנסות להשלים את עצמו לבד. בשביל להיות שלם צריך להיות עם מישהו אחר, צריך להתדבק בקב"ה, בשלמות שבאה מתוך הקרבה.