אל תעקוף בעיניים עצומות

כמו חייל המסתובב בשעת מלחמה עם נשק טעון ולא נצור והוא חייב לשמור על ריכוז כדי שלא יפלוט בטעות כדור - כך היא העקיפה בכביש

חדשות כיפה הרב אלישיב קנוהל 25/02/08 00:00 יט באדר א'

פשיטא?! מי נוהג בעיניים עצומות?

אין כמעט הזדמנות לאדם מן היישוב להסתובב עם נשק טעון במגמת רציחה. מציאות כזו היא נחלת מגזר מאד מאד מצומצם באוכלוסיה, וכולנו חשים כלפיו רגשות תיעוב מובנים.

אם אני צריך לדמות את היציאה לעקיפה לתחום אחר בחיים, הייתי מדמה זאת לחייל המסתובב בשעת מלחמה עם נשק טעון ולא נצור. כל חייל קרבי יודע עד כמה מצב זה מסוכן, ועל כן הוא כמעט ולא יסתובב כך, ובשעה שהוא חייב לנהוג כך הוא ישמור על ריכוז מלא כדי שלא יפלוט בטעות כדור ויפגע במישהו סביבו.

ביציאתי לעקיפה אני מצוי ממש במצב דומה. המכונית היא כלי הרג ממדרגה ראשונה, והעובדות יוכיחו. המכונית היא באחריותי ואני אחראי להגיע שוב למסלול שלי מבלי שפגעתי באיש וגרמתי לתקלה כלשהי. תקנות התעבורה עשויות לסייע לי על ידי הסימון הרצוף או המקווקו שאמור להנחות אותי אם תנאי הדרך מאפשרים עקיפה, אך סימון זה עלול גם להטעות.

לא לכל מכונית אותה תאוצה, ולא כל רכב לפני נוסע באותה המהירות. אני חייב לחשב את האפשרות לצאת לעקיפה בכל פעם בנפרד ולא רק לפי הסימון על הכביש. מובן שבקו רציף לא עוקפים, אך זה אינו העיקר. העיקר הוא שאיני עוקף, אלא כשאני בטוח שיש לי מרחב סביר לעקיפה, תנאי דרך מתאימים והרכב שלי מסוגל לפתח תאוצה הנדרשת לעקיפה באותו מקום ובאותם תנאים. רק אז אני רשאי לעקוף!!

בלא תנאים אלו אני כאילו יוצא לעקיפה בעיניים עצומות.

עם יד על הלב, כמה כבר מרוויחים מהעקיפה, פעמים רבות אנו פוגשים ברמזור את הרכב שעקפנו...

לא פעם יצא לי לצאת לעקיפה בלתי זהירה ועד שסיימתי אותה כבר הגעתי לשטח מת בו אין לי כל יכולת להבחין אם רכב מתקרב לעברי. אילו הייתה באה מכונית מולי כשאני בשיא המהירות, הרי שהייתי גורם לתאונה נוראה בה הייתי גורם למוות ופציעה של כמה אנשים ולעיתים אף ליותר מכך. ברגעים אלו הודיתי לקבה שלא הביאני לידי כך, אך לאחר שבריר שניה הבנתי מה עשיתי ופתחתי בווידוי של תשובה על החטא הנורא שחטאתי, וכמעט שגרמתי לרצח אנשים חפים מפשע.

באותם רגעים קבלתי על עצמי שיותר איני יוצא לעקיפה אם איני בטוח שאני מסוגל לסיימה בשלום מבלי לגרום נזק לאף אחד מסביבי.

זה לא קל. המכונית שלפני משתרכת באיטיות בלתי מובנת ובלתי נסבלת. אני חסר סבלנות, ובידיים אני חש את הדגדוג המפתה לצאת לעקיפה. כאן המבחן, וזהו מבחן יום יומי, ולעיתים כמה פעמים באותו היום.

ואנחנו מקבלים על עצמנו החלטה ברורה ומוחלטת:

אני לא יוצא לעקיפה אם לא ברור לי במאת האחוזים שיש לי מספיק זמן ומרחב לחזור ממנה למסלול שלי מבלי לגרום לנזק לאף אחד מסביבי.