"יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם"
המשנה מלמדת אותנו שעל האדם לשאוף לשמוע כמה שיותר דברי חכמים. יתר על כן – לא מדובר בהאזנה, הקשבה רחוקה או לימוד וירטואלי. עלינו לשאוף להיות בחברתם של חכמים אלה, בבחינת "לעולם יראה האדם כאילו בעל השמועה ניצב לפניו". הדרך, הצורה בה אנו דבקים בתלמידי חכמים היא בין אם על ידי הפיכת הבית למוקד של תורה, ובין אם ברצון לעזור להם ולכבד אותם.
אנחנו מכבדים כל מיני סוגים של אנשים. יש מי שאנו מכבדים אותו בשל העובדה שהוא כשרוני, טוב בכדורסל, מנגן יפה או סתם אדם חכם. יש אנשים שאותם אנו מעריצים בגלל איך שהם נראים ומה שהם לובשים.
הכבוד שאנו רוכשים לתלמידי חכמים לא נובע מאף אחד מהשיקולים הללו. אנו מכבדים את רבותנו בגלל מה שהם מייצגים – בגלל התורה. אדם שלמד הרבה תורה, אדם שמלמד תורה לאחרים מסמל עבורנו את התורה עצמה. כשאנחנו מכבדים את הרב ושומעים לדבריו אנחנו מכבדים את התורה ואת ה' נותן התורה.
בשל כך אנחנו נשאף לנסות ולהתקרב לתלמידי חכמים, לחפש הזדמנויות ללמוד מהם, לדבר איתם ולהכיר את דרך חייהם. חכמים למדו אותנו: "יפה שיחתם של עבדי אבות". המפגש הבלתי אמצעי עם הרב, השיחה הקולחת, עלולה להשפיע יותר משיעורים ודרשות מלהיבות.