האינטרנט

הפתיחות נמשלה לחלון. חלון שנפרץ בקירות החדר מכניס בו אור ואויר וגם אבק ועשן, הוא מרחיב את אופק הראיה וחושף נופים מרהיבים וגם מחזות עגומים ותמונות שמסיבות צער ונזק. אם המשל יפה לתיאורה של הפתיחות בכללותה, על אחת כמה וכמה לתיאורו של האינטרנט. האינטרנט הוא החלון הרחב ביותר שנפתח אי פעם בפני האדם. הוא מכיל את מאגר המידע הגדול ביותר בעולם. "כל מה שרצית לדעת על היצירה האנושית", מידע שימושי ומידע תיאורטי, מדע ואומנות. דרכו יכול בן דורנו להציץ על עולם ומלואו, לשייט במרחבי היצירה האנושית, לטייל בין התרבויות השונות. האופקים מתרחבים ומתגלים מחוזות רחוקים וזרים.
אבל, היצירה האנושית איננה טלית שכולה תכלת. היא משקפת נאמנה את שני יצריו של האדם - יצר הטוב ויצר הרע. גם האינטרנט - מאגר המידע הגדול - מכיל אתרים משני הסוגים: אתרים שתרומתם ברוכה לאנושות, ומולם - אתרים שנבנו לשם סיפוק יצריו הנמוכים של האדם. מה התחדש עם כניסתו של האינטרנט לעולם? נגישוּת וזמינוּת רבה. האינטרנט מקרב "אתרים" רחוקים עד כדי מרחק של נקישה קלה על המקלדת או לחיצה על העכבר. נפרצו כל המחסומים בפני ידע הטוב וידע הרע, הם התקרבו אלינו וכמעט נוגעים בנו. לחיצה אחת על המקלדת, ונפתח אתר חינוכי. לחיצה נוספת על המקלדת, ונפתח אתר של פורנוגראפיה או של אלימות. מה שחִייב בעבר, מאמץ והשקעה, הרבה מוטיבציה חיובית או לחילופין שלילית, איננו דורש כיום אלא סקרנות מועטת. הטוב והרע מוכנים ומזומנים, מונחים בהישג ידו של כל מבקש.
הרמב"ם במסגרת הסבריו לטעמי המצוות, מתייחס לסוגי העונשים השונים שבתורה. הוא מציע קריטריונים להחמרה ולהקלה בענישה. הרמב"ם מציין ארבעה קריטריונים: א. הקריטריון הראשון הוא חומרת העבירה. ב. השני - שכיחוּת העבירה. "ריבוי מציאותם, שהדברים המצויים יותר צריך למונעם בעונש חמור". ומדוע עבירה אחת תהיה מצויה יותר מחברתה? מדברי הרמב"ם עולה תשובה פשוטה: "דע שכל שיהיה מין אותו הפשע מרובה ומצוי וקרובה עשייתו, נתחייב שיהיה עונשו יותר חמור כדי למנוע אותו". קלוּת ביצוע העבירה מגדילה את שכיחותה. ג. השלישי - עוצמת הגירוי או הדחף הטבעי. "מפני שהתאווה מושכת אליו מאוד". ד. הרביעי - אפשרות הסתרת מעשה העבירה. "קלוּת עשיית אותה הפעולה בהעלם ובהסתר, כדי שלא ירגישו בו אחרים, הרי ההרתעה לא תהיה כי אם על ידי חשש של עונש קשה וחמור".
הגלישה לאתרים פורנוגראפיים באינטרנט עונה לכל ארבעת הקריטריונים: א. הנזק המוסרי והרוחני הוא חמור מאוד. ב. הקלות הרבה בגלישה באינטרנט תואמת את תיאורו של הרמב"ם: "הפשע מרובה ומצוי וקרובה עשייתו". ג. עוצמת הגירוי והדחף. ד. אין כל קושי להסתיר את המעשה. הקריטריונים הנ"ל מוזכרים ברמב"ם ביחס לחומרת הענישה שנועדה להרתיע את העבריין הפוטנציאלי. לנו אין כל ענין בענישה או בהרתעה אלא במניעה. הקריטריונים הנ"ל יוצרים דירוג גם בתחום המניעה. הם קובעים היכן קיימות דחיפות ונחיצות לטכס עצות בתחום המניעה ומהו היקף ההשקעה ליישומן. האינטרנט, על סכנותיו הרבות, תוצאותיו ההרסניות ועוצמת פיתוייו, מדורג גבוה. הוא מחייב פעילות מנע מאומצת.
כאמור, הפיתוי רב והביצוע הוא קל, לכן אין פלא שבני נוער נכשלים בכך. עדויות רבות הצטברו לאחרונה על בני נוער יראי שמים שלא עמדו בפיתוי, והתמכרו לצפייה באתרי זימה הפזורים באינטרנט. משום כך, יש הסבורים שאסור לחבר את המחשב הביתי לאינטרנט. לדעתם, זוהי הדרך הנכונה והבטוחה למנוע כל כישלון אפשרי. כנגדם, יש הסבורים שאיסור זה הוא בלתי סביר בגלל ה"טוב" הגלום בשימוש באינטרנט, ובמיוחד שהאינטרנט הוא כלי עבודה נחוץ עבור רבים. לטענתם, זוהי גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, ואין סיבה שיעמוד בה.
למעשה, מי שמתחבר לאינטרנט ומתיר לילדיו לגלוש בו בצורה חופשית, ואינו נוקט בשום אמצעי כדי לפקח או להגביל את השימוש שלהם, מגלה חוסר אחריות חינוכית משווע. שמא יטען הטוען: "אתה מגזים. אני מכיר היטיב את האופי של בני, הם צנועים וממושמעים, הם לא נמשכים אחר תועבות זולות, זה רחוק מהם". תשובה: זוהי הערכה נכונה לגבי רוב-רובם של הילדים. אבל לגבי מיעוטם זוהי אשליה מתוקה. הם עונים במדויק לתיאור הנ"ל - מחונכים וצנועים, בית טוב וסביבה חינוכית - ולמרות זאת נכשלים. מדוע? בגלל עוצמת הפיתוי וקלות ביצוע העבירה. לעיתים, הכניסה לאתר בלתי רצוי היא מקרית, לפעמים היא פרי של סקרנות תמימה. הכניסה השנייה היא המשך של הראשונה. ומאז מתקיים בנער/ה: "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר" . לכן כל מי שאיננו נוקט באמצעים כשלהם, מסכן את שלומם הרוחני והנפשי של בניו ובנותיו.


מי שמתיר לילדיו לגלוש בצורה חופשית באינטרנט, ואינו נוקט בשום אמצעי זהירות כדי לפקח על אתרי ה"שיטוט" שלהם או כדי להגביל אותם, מגלה חוסר אחריות חינוכית משווע. הרמב"ם לימדנו שהיקף הנזקים הרוחניים של העבירה וקלות ביצועה הם הקריטריונים הקובעים את רמת הענישה שנועדה ליצור הרתעה מירבית ויעילה. הגלישה לאתרים המציגים זימה ואלימות עונה על הקריטריונים האלו, מפני שהנגישות אליהם היא רבה - לחיצה קלה על מקלדת המחשב ותנועה זריזה של העכבר - ונזקיה קשים לנפש בנינו ובנותינו. לכן, חייבים לנקוט באמצעי מניעה נבונים כדי להרחיק את בנינו ואת בנותינו מכישלון אפשרי.
כיצד? א. מעקב מתמיד אחר צורת השימוש שעושים הבנים באינטרנט. קיימים "עוקבים" הרושמים את כל אתרי הגלישה שלהם. ב. הפעלת חסמים שמונעים את הכניסה לאתרים "אסורים".
השיטה היעילה ביותר היא ההתחברות לאינטרנט דרך רשת אינטרנט מבוקרת, המסננת את האתרים השונים ואיננה מאפשרת את הגישה לאתרים "פסולים" (כגון: "מורשת"). יש שיטה של מיון (המתירה את גישה רק לאתרים שעברו ביקורת) ויש חסמים (שחוסמים את הגישה לאתרים ששמותיהם מחשידים אותם באלימות או פורנוגראפיה). זוהי העיצה היותר טובה, למרות שהבקרה והפיקוח היותר מדוקדקים אינם חסינים מפני טעויות. מי ש"מתעקש" לחפש את הרע, אלפי דרכים לפניו. אין לנו עיצה כיצד לחסום לחלוטין את הדרך אל הרע. המטרה שלנו היא לצמצם ככל האפשר את מידת הנגישות והזמינות אל הרע, במטרה לסייע למי שמחפש את הטוב שלא למעוד בטעות וליפול שבי בפני הרע.
יש הורים המתנגדים לשימוש בחסמים מפני שהם שוללים חינוך בעזרת צנזורה. לדעתם, שיטת החינוך המועדפת היא טיפוח התמודדות אישית. "נסביר, נשכנע, ונחמש את בנינו בכלי התמודדות מתאימים מול האתגרים השונים שהחיים הסואנים מציבים בפניהם. עלינו להאמין ביכולתם להתגבר על הרע בכוחות עצמם".
טענות מסוג זה נשמעות לעיתים קרובות. הן מעמידות אידיאל חינוכי גבוה ותומכות בהשקפה חינוכית פתוחה ומבוגרת המבוססת על אימון מלא בדור הבנים. אבל, אין לך רעיון טוב שאין הקיצוניות מזיקה לו. כשם שצנזורה גורפת פסולה, כך העדר צנזורה פסול. חז"ל לימדונו שרצוי לגזור גזירות בהתאם לצורך, כפי שהמליצו אנשי כנסת הגדולה "עשו סייג לתורה". "עשו משמרת למשמרתי".
ההתנגדות לצנזורה מטעמים חינוכיים לקוחה מגן-עדן חינוכי שאיננו מצויים בו. זהו שילוב של אשליות ורמאות עצמית. הורים המקדישים זמן מועט לחינוך בניהם מעיזים לדבר גבוה-גבוה על האידיאל החינוכי של הקניית כלים להתמודדות עצמית. הם סבורים שיש בכוחה של הצהרה חגיגית להכריע במישור החינוכי ולפטור אותם מכל אחריות נוספת. רשאי לאמץ דרך זו רק מי שמשקיע מאמצים קבועים בחינוך בניו, עוקב בהתמדה אחר התפתחותם הרוחנית, ואיננו מסתפק בהשמעת סיסמאות יפות. כל מי שעינו פקוחה על הנעשה בחברה הישראלית, יגיע חיש מהר למסקנה שבודדים הם ההורים העומדים בדרישות אלו.
אזהרה מיוחדת הזהירה התורה שלא להכניס לבית חפצים המשמשים לפולחן אלילי כדי ליהנות מהם גם אם אין כל כוונה להצטרף לפולחן האלילי: "לא תביא תועבה אל ביתך" . מדוע? בגלל החשש שבני הבית ייכשלו וייגררו אחרי התועבה. האינטרנט איננו "תועבה" (למרות שהוא עלול להיות תועבה), אבל עיקרון חשוב נלמד מפסוק זה: אין להניח מכשולים רוחניים בתוך הבית כשם שאין להניח בו מכשולים פיזיים.
עבור בני נוער רבים, הגלישה באינטרנט היא סוג של בילוי. הם גולשים מאתר לאתר, נכנסים ויוצאים, מסתקרנים ומתעניינים. אם האתרים הם "תרבותיים", זהו בילוי הרבה יותר כשר מצפייה בטלוויזיה. אבל, ככל בילוי, אין להתמכר אליו. על ניהול שיחות דרך האינטרנט (צ'אט) - בסעיף הבא.

(מתוך הספר "אמונת החינוך" של הרב אלישע אבינר. הרב אלישע אבינר הוא אחד הרבנים המגבים את הקו של "חברים מקשיבים", ואנו מתיעצים איתו ומפנים אליו שואלים בעת הצורך).