לפני כמה שבועות נתחתי כאן את השיר 'ילדותי השנייה'. בתגובה כתבה אחת הקוראות, רוני שמה, שהיא אוהבת מאוד את השיר 'אתה לי ארץ' ושהיא תשמח אם ננתח אותו בפינתנו. נעניתי לבקשתה, והרי הניתוח לפניכם.
פתיחה
האם אנחנו מבינים לעומק את מושג הכישלון? מפחדים ממנו? בחיינו נתקלנו בווודאי במצבים בהם הכנו תכנית מפורטת מאוד, אך היא נכשלה. האם ניסינו אותה מחדש? אני בטוח שברוב הפעמים כמעט ולא התקרבנו לנושא. השיר שלנו מתאר התמודדות עם כישלון, וגם מלמד אותנו דרכי התמודדות עם כישלונות בחיים.
השיר
אני פוסעת חרש בשביליך
אני נוגעת בעשבי הזמן
אני לומדת את כל משעוליך
חונה ליד כל מעיין
אני הולכת במסע אליך
האדמה עיקשת וצרובה
אני לאט פורחת בין סלעיך
כמו איילה תועה בערבה
אני יודעת עוד רבה הדרך
אבל אלך בה עד יכלה כוחי
אתה לי ארץ אבודה לנצח
אך שורשיך כבר בתוך תוכי
תן לי זמן, הושט לי יד.
עד נגלה ביחד את הארץ
אני יודעת עוד רבה הדרך
אך שורשיך כבר בתוך תוכי
אני מוצאת במסתרי החורש
פינות בן לא דרכה עוד אהבה
ובצילן אפול מוכת סחרחורת
הזאת הארץ הטובה?
אני יודעת עד ימי ייתמו
לא, לא אבואה עד עמקי לבך,
אך מה יפה הדרך בה השארתי
את פסיעותיי שלי על אדמתך.
השביל הזה מתחיל כאן
השיר שלנו מתאר טיול של אהובה בתוך ארצו של האהוב שלה. היא מתארת את כל דרכיו השונות בפרוטרוט, מה שמראה את הידע הנרחב שלה בכל נפתולי נפשו - היא ארצה. היציאה למסע מלווה במטרה ברורה: תוך כדי מסע ולמידת השטח, היא תגרום לאהובה "ליפול ברשת" שלה והם ילכו יחדיו את המשך המסע, כשהיא תוך כדי ההליכה "כובשת" את ליבו. המסע הזה יכול להיות מתואר כשרטוט מפה של נפשו של אהובה, היא הארץ אותה מנסה האישה להגדיר. ע"י שרטוט מפה מדויקת ביותר, היא תוכל למצוא "נקודת תורפה" שבה תוכל לחדור אל נפשו של האדם ולכבוש אותה בקלות. במילים אחרות, אם היא תכיר את כל דרכי התנהלות חייו ורגשותיו, יהיה לה יותר קל להתאהב בו.
המסע מתחיל בהתגנבות ללא ידיעתו, למידת הפרטים הקטנים כעשבים שגדלים שם כבר זמן רב. היא עוברת בשבילים גם הפחות מוכרים אולי אפילו לו עצמו, וחונה ליד המעיינות, מה שמסמל אולי התחדשות. היא חונה שם כי שם אולי נמצאת נקודת הציון של המסע שלה. מקומות אלו מתארים לנו את הדברים הפחות שגרתיים במציאות של אהובה. משעולים, עשבים ומעיינות הם אינם דברים שתמיד מופיעים במפות, אבל כאן המלאכה שלה היא לשרטט אותו במדויק, והיא עושה זאת גם במקומות אלו.
לאחר המעיינות והמשעולים היא עוברת באזורים היבשים, בחול הצורב של המדבר והצוקים העיקשים. מקומות אלו מתארים לנו את הצדדים ה"יבשים" בחייו של האדם הזה, והיא, שנאמנת למטרתה, מסגלת לעצמה דרכי הסתגלות גם למצבים כאלה, כמו איילה בערבה המדלגת לה בין כיפי המדבר, מה שגורם לה להבין בעצמה איך "להפריח שם את השממה" ('אני לאט פורחת בין סלעיך'), והמסע נראה מתקדם לפי הציפיות.
מהמדבר היא עוברת לתאר את הדברים המכוסים של האדם, שאותם הוא שואף לא לחשוף כלל וכלל. לראשונה היא מגלה איזור קשה מאוד – היא מגלה שיש מקומות שעדיין לא נאהבו בנפשו של האדם. לראשונה יש נקודת שבירה במסע, ומההפתעה היא צונחת מוכת סחרחורת, מתקשה להאמין שהיא עובדת כל-כך קשה עבור משהו שכנראה דוחה אותה מלכתחילה. היא גילתה בעצם, שהאהוב שלה דוחה ניסיונות חדירה של אהבה מצד המחזרים אחריו. היא מתיישבת, מורידה מעליה את התיק, סוגרת את העט ומקפלת את המפה, שואלת את עצמה, זו הארץ הטובה? בשבילה עבדתי כל כך קשה?
רק לא להתייאש
בפזמון נראה כי האישה דווקא משנה טקטיקה, ומהתגנבות היא עוברת לעבודה משותפת יחד עם אהובה. היא יודעת שהוא מכיר את עצמו טוב ממנה, ולכן היא פונה לאהובה ומבקשת ממנו לשתף פעולה ולחבור אליה במסע אל תוך ארצו, אל נפשו. היא יודעת כבר שהתכנית המקורית של כיבוש מהיר נגנזה, ועכשיו המסע אל תוך נפשו יהיה הרבה יותר ארוך ומתיש אך היא איננה אומרת נואש. היא לא מוותרת, היא אומרת שהיא תלך בה עד שייגמר לה הכוח, כי השורשים, דהיינו רגשות האהבה שהיא מרגישה כלפיו כבר טמונים עמוק בתוך ארצה שלה.
לפעמים, גם אנחנו מנסים בכוח לכבוש לעצמנו מטרות שלא תלויות כ"כ בנו. המצבים שאנחנו נכנסים אליהם תוך כדי ניסיונות הכיבוש כ"כ קשים, עד שהם גורמים לויתור כללי על הרעיון. גם בעבודת ה' הפרטית, כשהמטרה, אם אפשר לומר זאת, היא "לכבוש את ה'" דרך לימוד התורה ועשיית המצוות, מזדמנות לא מעט בעיות אמוניות. השפת אמת בפירושו לפרשת תרומה מתייחס לעניין:
"ויקחו לי תרומה...דקשה מה ויקחו, ויתנו הוה ליה למימר. אך כי איך יוכל בשר ודם ליתן דבר מה לה' יתברך? רק הרצון ולקיחת נפש האדם לנתינה זו, זה העיקר המכוון...שכל המצוות ומעשים טובים העיקר והרצון לעשותם, וע"י זה מתרומם המצווה עד ה' יתברך. כי ודאי ה' יתברך עשה להיות אלו המצוות תלויין במעשה האדם שיתעורר על ידי מעשה מצווה זו עד ה' יתברך ממש. אבל האדם צריך לדעת כי הוא רחוק מהמצווה מאוד. וע"י ביטול עצמותו אל קדושת המצווה הזו, אשר על ידיו מגיע תיקונין בכל העולמות עד ה' יתברך ממש. וצריך אדם למסור נפשו ומאודו בכל מצווה בכוונה הנ"ל...ובכל דבר העיקר ההתחלה והרצון. ואח"כ ה' יתברך מסייע בפועל...והוא להגיד לאדם שלא יתרחק ע"י שמבין שאין מעשיו מגיעים לה' יתברך, רק להאמין כי ה' יתברך ממלא כל עלמין. וכל רצון אמת שיש בכל איש ישראל מגיע אליו ממש"
השפת אמת כותב כאן שעל כל אדם להבין שיש לו עוד דרך ארוכה מאוד עד שיגיע אל ה' דרך קיום המצוות שלו. כמו האישה שבשיר, גם השפת אמת מתאר את האדם כמקיים את המצוות מתוקף הציווי של ה', דהיינו כדי להתקרב אליו, או כמו שאנחנו הבנו את השיר - "לכבוש אותו". השפת אמת מצנן את ההתלהבות הגדולה הזו, וקובע שגם ע"י קיום המצוות, האדם נותר רחוק מאוד מהמטרה שלו, והוא מתקרב אך ורק אם הוא יתבטל בצורה גמורה בכל מצוה ומצוה מול הקב"ה. בדרך הבלעדית הזו האדם יצליח להתקרב אל הקב"ה.
אם נעצור לרגע את הסבר דברי השפת-אמת, ונחזור לשיר, אנחנו נמצאים בדיוק בבית השלישי, בו מתפכחת האישה מהחלומות על כיבוש מהיר וחלק. בפזמון היא כבר מתקנת את דרכה, ונוכחת לדעת שהיא אינה יכולה להתקרב אליו מבלי עזרתו. גם כאן, בדברי השפת אמת, ההתפכחות לא מאחרת לבוא. כדי לא להיגרר להתרחקות הנובעת מתסכול שנגרם עקב אי ההגעה למטרה, השפת-אמת אומר שהדבר רחוק, אבל זה לא נורא בכלל. אדם צריך לדעת, שבכל דבר בחיים, לפעמים הולך, ולפעמים לא. מה שלא הולך, לא אומר שלא צריך לנסות אותו שוב. יכול להיות שבאמת עכשיו, לא הגשמנו את הרצון שלנו, אבל בפעם הבאה יכול להיות שנצליח, ובאותה המידה יכול להיות שלא.
הדרך ארוכה היא ורבה
הוא ממשיך ואומר, שהרצון והתחלת הדבר הם העיקר בהתקרבות אל ה', גם אם ברור לו לחלוטין שהוא לא מקיים בפעולתו את המצווה במאת האחוזים, וכמובן שבגלל זה הוא אינו זוכה "לכבוש" את ה' יתברך. עליו להבין, שה' רואה גם את ההשתדלויות הקטנות, ומחשיב אותם, למרות שזו לא ההרגשה שלנו כאן על הארץ.
לסיכום, בכל דבר בחיים יש אפשרות של אי- הצלחה. השפת אמת מלמד אותנו, שלפעמים נכשלים, אך הכשל הראשוני לא מוכרח ללמד על ההמשך, ויש לנסות הלאה ולא להתייאש, כי הרצון ועשיית המעשה עצמו הם התכלית האמיתית הרצויה. הן בעבודה טבעית והן בעבודת ה'.