איך מתקדמים בחיים ?

אחותי גילי היא תינוקת חמודה מאוד. לחיים ורדרדות שמנמנות, פה קטנטן ועיניים מדהימות, חומות. יש לה קצת שערות חמודות על הראש, אצבעות זעירות וחמודות, בקיצור - הכל קטנטן וחמוד.
בשבוע האחרון גילי מנסה ללכת לבד. עד היום היא יכלה לעמוד לבד וללכת כשהיא נשענת על הקירות, על המזנון ועלינו. זה לא קל בכלל. היא עוזבת את הקיר בהססנות, מסתכלת על אבא ומושיטה ידיים. אבא מעודד אותה - "בואי גילי, בואי לאבא, מתוקה", היא מחייכת, מגרגרת, צועדת צעד אחד או שניים ונופלת. "לא נורא" אומר אבא, "בואי ננסה ביחד". הוא מקים אותה ומחזיר אותה לקיר, מתרחק ואמור " קדימה גילי, את יכולה חמודה". גילי מנסה עוד פעם ושוב מתבלבלת ונופלת.
אבא מעמיד אותה, תומך בה והולך איתה קצת בבית. "את רואה גילי, ככה הולכים, רגל ימין, רגל שמאל, ימין שמאל, צעד, צעד, בסדר מתוקה"
עכשיו בואי ננסה עוד פעם".
ושוב מנסה גילי ושוב נופלת, קצת עצובה.
"אבא, כואב לי לראות אותה נכשלת כל הזמן, אולי אפשר רק היום להחזיק אותה? בשבוע הבא
היא תלמד ללכת".
"אתה לא מבין" אומר אבא. אם אני אדחה את זה או אם אני אחזיק אותה כל הזמן - לעולם היא לא תלמד ללכת לבד, לעולם היא לא תתקדם. זה יפגע בה קשה גם בדברים אחרים כשתיתקל בקשיים. היא תצפה שתמיד מישהו יעזור לה.
רק אם אני אעזוב אותה היא תוכל באמת להתקדם לבד. אם באמת קשה לה אני אחזיק אותה לפעמים רק כדי להזכיר לה כמה טוב שאבא לידה ותומך ואוהב אותה, אבל אחר כך אני חייב להתרחק ממנה, היא חייבת להגיע אלי לבד, אחרת היא תישאר תינוקת כל החיים שלה".
_________________________________
גם אנחנו מנסים להתקדם אל ה', ולפעמים מתבלבלים ונופלים.
כשקשה כדאי לזכור את זמני הקירבה, כמה היה לנו טוב כשהיה לנו תמיכה וחיזוק ונעימות, ולדעת שזמני העלייה נועדו כדי לחזק אותנו בזמני הירידה שבאים בכוונה תחילה מה' - כדי שנוכל להתקדם ולהתפתח בכוחות עצמינו, כדי שנתקדם בעבודת ה' מתוך התגברות על קשיים.

לא רק זמני עלייה צריך לזכור, גם ימי עלייה - שבת, חגים. ה' נותן לנו בשבת מנוחה מיצר הרע יחסית ליום חול ומאפשר לנו לטעום קצת מהמתיקות והשמחה שבעבודתו, כדי שניקח את זה איתנו לימי החול כשקשה לנו להרגיש את הטוב והאור שבעבודת ה'. העלייה תזכיר לנו בזמן הירידה שבעצם זו לא ירידה, זו אשליה. המגמה היא התפתחות ועלייה.