אם נזכר בסיפור המגילה, הרי הכל התחיל במשתה הארוך (180 יום! כלומר... חצי שנה!!) שעשה אחשוורוש המלך. מדוע בעצם עשה אחשוורוש משתה ארוך כל כך? וכך מסבירה לנו המגילה: "בהראותו את עושר כבוד מלכותו, ואת יקר תפארת גדולתו..". אחשוורוש רצה "להשוויץ". להתגאות ולהראות עד כמה הוא עשיר, מכובד, יקר ומפואר. כך רצה לעשות גם עם אשתו ושתי, להתפאר ולהשוויץ באשתו היפה. כלומר, המשתה כולו היה מרוכז ברצון של אחשוורוש לקבל כבוד, הערכה וגדולה.
כל אלו מחזקים את התהייה שלנו- מדוע צריכים אנו לשתות יין בפורים? אם אחשוורוש עשה משתה שכולו היה חיצוניות, ראוותנות וגאווה, לשם מה אנו נדרשים לשתות יין בפורים?
המשתה של אחשוורוש היה משתה שכולו- חיפוש כבוד וגאווה. ואם נעמיק בכך, דווקא הרצון להשוויץ ולהתגאות מעיד יותר מכל כי האדם אינו שלם, ואינו שמח עם עצמו מבפנים ולכן יש לו צורך להראות לאחרים את מה שיש לו- כדי לקבל מהם אישור שהוא שווה ושלם. אחשוורוש, על אף שהיה מלך גדול, חיפש להרגיש את הכבוד- מבחוץ. שלמות פנימית לא הייתה לו. ולכן בכל דרך אפשרית חיפש להתגאות ולקבל הכרה והערכה חיצונית.
וזוהי המטרה והתיקון של משתה הפורים שלנו.
יין כידוע יכול לשמש לטוב ("יין ישמח לבב אנוש"), ויכול לשמש לרע ("אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (דווקא בפורים אנו רוצים ליצור תיקון, ולהשתמש בכוח של היין להתעלות, לשמחה, לשלמות פנימית ולאמונה גדולה. הכיצד?
אלכוהול בהשפעתו גורם לנו לאבד מעט את אחיזתנו הגופנית. את היציבות הפיזית. וכן גם ברמה הנפשית היין משחרר את הפחדים והדאגות ("תנו שיכר לאובד ויין למרי נפש"), ומאפשר לנו לגלות את התוכיות שלנו ("נכנס יין יצא סוד"), פותח שער לשמחה, מאפשרים לנו לצחוק יותר בקלות ולהרגיש שלווה וטוב.
אלכוהול משחרר את האחיזה שלנו בעצמנו. משחרר את "הכבוד העצמי". את חווית "האני". מעניין לדעת, כי המקום הראשון במוחנו עליו משפיע האלכוהול הינו האונה הפרונטאלית. האונה שאחראית על המעצורים, החסימות, הדאגות והפסימיות וכן על מצב הרוח הטוב והכישורים החברתיים. וזהו המקום במוח ובנפש שנפתח ומשתחרר ראשון. היין מסוגל לפתוח את הלב והנשמה לומר ולהביע דברים שבמשך השנה אנו סגורים וחסומים מדי בכדי לאמרם[1].
בשתיית היין בפורים ישנה מטרה ברורה: "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי!" כלומר, ישתה יין עד שיתעלה מעל בחינת הדברים במסגרת של טוב והרע. הכל יורגש ויחווה עבורו כטוב.
בכדי להמחיש זאת אתאר לכם סיפור שהתרחש לפני שנים.
מספר שנים לאחר שהמגיד הגדול ממזריץ' נפטר, בני הקהילה של מזריץ' נקלעו לצרה גדולה. בצר להם הם פנו לבית הקברות לשפוך את שיחם ולהתפלל בקברו של המגיד, על מנת יבקש עליהם רחמים לפני הקב"ה לבטל את הגזירה הקשה. לאחר תפילות רבות- התגלה אליהם המגיד כאשר הוא נראה כמו עשוי מאבן. שאלו אותו "רבינו מדוע אנחנו שופכים לפניך שיח ואתה לא עוזר לנו לבטל את הגזירה הקשה?" ענה להם המגיד: "הלא אמרתי לכם לפני פיטרתי שתתפללו עלי חזק בכדי שלא אמות. כשהייתי בחיים וראיתי צרה גדולה שמתרגשת, הייתי מתפלל בכל כוחי לפני ה' שיבטל את הגזרה. אבל כעת, שנפטרתי בעולם הזה, והגעתי לעולם הבא, אני רואה בברור כיצד הכל טוב ומועיל, שאינני יכול להתפלל על כך שזה יבוטל....
בתוך כל אדם ישנם הגדרות מדויקות מהו טוב ומהו רע. כל אדם מגדיר לעצמו מה קשה לו בחיים. מה כואב לו, מה חסר. מה רוצה היה לשנות או לחזק. הקשיים ברורים וידועים לנו. אך דווקא בפורים, ביום שבו נעשה "ונהפכו" גדול, נס אדיר, אנו מבקשים להתעלות מעל אותן הגדרות ודאגות ולחוש- איך הכל טוב!
לא חסר לי דבר. אני שלם!
הכל מאת ה'- וממילא הכל שמח! גם מה שנדמה לנו כרע, וגם מה שנראה כטוב- הכל שורשו טוב וממילא הכל אנו מקבלים בשמחה. וזה הכוח שנותן לנו היין... להשתחרר, להיפתח, להתנקות. להרפות את האחיזה בקושי, להתחבר לשמחה, לחוש את האמונה והביטחון- לרקוד, לאהוב ולשמוח.
וזה בדיוק ההפך מהמשתה שעשה אחשוורוש. אחשוורוש עשה משתה שמטרתו הייתה להתגאות ולהתפאר בעצמו. משתה שהעיד על חוסר השלמות של אחשוורוש בעצמו. אך אנו עושים משתה על מנת להתחבר לשלמות הפנימית. לשמוח בה'. לרקוד ולהודות.
בפורים אנו שותים "לחיים" מתוך האמונה שכל הקשיים וההתמודדויות הם חולפים, וה' מוליך ומוביל את הכל לטובה. המציאות כמות שהיא כרגע- היא שלמה. טובה. ושמחה. שתיית היין משחררת אותנו מצרות "העולם הזה", ועל ידו אנו מחזקים את האמונה והביטחון- שה' מנהיג את כל המציאות לטובה גמורה.
המציאות שלמה, אנחנו שלמים וטובים- בדיוק כמו שאנחנו כעת. אין לנו צורך לחפש כבוד חיצוני. אין לנו צורך להשוויץ או להתגאות. השלמות והשמחה נמצאים בתוכנו, פה, כרגע.
וגם מי שאינו שותה יין...
התיקון של פורים והכוח המיוחד שלנו הוא השמחה והאמונה בטובו של ה'. כלומר בעומק ובמהות, לא חסר לנו דבר. פורים זהו הזמן לצחוק, לשמוח, להשתחרר קצת מעצמנו, מהטרדות, הדאגות, לבטוח ולחוש- הכל טוב ושלם.
וזוהי המטרה המרכזית של סעודת הפורים. לשמח את הלב בבשר ויין. במטעמים, בחיבור משפחתי, בשירה ובמשתה- לחזק האמונה והשמחה.
ואסיים בסיפור נוסף- ידיד שלנו עלה על טרמפ בדרכו צפונה. בדרך הוא זמזם לעצמו שיר. נהג המכונית פנה אליו לפתע ושאל: "מה, אתה שמח?". ענה לו ידידנו: "כן, מאוד שמח!". ואותו נהג סיפור לו: "אני חוקר מוח. כבר שנים אני חוקר את נושא השמחה... ותדע לך שמבחינה מדעית- אין סיכוי לשמחה! עם כל הצרות והמחשבות השליליות שהצטברו בתאי המוח- אין שום דרך לאדם להיות בשמחה!!".
ומתוך הסיפור המעניין, ניתן להדגיש עוד יותר את סוד השמחה הטמון בפורים.
ההבנה העמוקה שהשמחה אינה תלויה במציאות החיצונית. אם נתמקד רק במציאות, תמיד נמצא משהו שחסר. אלא שבפורים, מתעוררת שמחה מיוחדת שלא תלויה במה שיש לי ובמה שאין לי. בפורים ישנה שמחה של התעלות, של שלמות ואמונה עמוקה: ה-כ-ל ט-ו-ב! פורים, ממש כמו יום הכיפורים, מוגדר כיום גדול השייך במהותו- לעולם הבא... עולם שכולו טוב!
ומתוך השמחה של סעודת הפורים נפתחים עבורנו שערי של שפע גדול. "תשועתם הייתה לנצח!" התשועה, הברכה, השפע מגיעים דווקא מתוך שמחה גדולה, מתוך שחרור של אמונה. צינורות של ברכה ואושר נפתחים ויורדים אל חיינו מתוך שמחת הפורים. ויש שמדגישים כי דווקא בתוך סעודת הפורים, ישנו רגע מיוחד שבו בורא עולם פונה אישית אליך ושואל: "מה בקשתך? עד חצי המלכות ותעש...".
תבקשו, תשמחו, תרקדו.
"תשועתם הייתה לנצח ותקוותם בכל דור ודור"!!
אודליה מימון (MA) מחברת הספר "אוצרות פנימיים"- מודעות עצמית יהודית. מטפלת זוגית ואישית, מרצה ומנחת קבוצות. לקבלת חוברת ייחודית מתנה לפורים וליצירת קשר: otsarpnimi@gmail.com
[1] וכאן המקום לסייג ולהדגיש- אלכוהול כידוע יכול להיות גם מזיק והרסני, ולכן הציווי לשתות יין בפורים מוגדר בכללים ובגבולות. למשל הציווי לשתות הוא רק ביום, ולא בלילה. ובנוסף לכך, מי שיודע שהיין יביא אותו לאלימות, לדברים של ביזוי ולמעשים של קלקול- אסור לו לשתות! "שלא נצטווינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך והודאה על הניסים שעשה לנו..." (פרוש המאירי- מסכת מגילה) ובאופן כללי חשוב להדגיש לעצמנו ולזכור, כי השתייה של פורים צריכה להיות מכוונת לכתחילה לקדושה, לאהבה, דיבוק חברים ולשמחה.