"שמעון בן שטח אומר, הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר."
לכל אדם נטיה טבעית לזכות בכבוד, בהערכה. יחד עם זאת, עלינו להתרחק מאנשים שכל השיקולים המניעים את מעשיהם הם שיקולים אנוכיים. שכל מטרתם היא כבוד והערכה של הציבור הרחב. לעמל, לעבודה השגרתית, יש ערך גדול. ואכן, חכמינו גדולי ישראל במשך הדורות השתדלו כמה שיותר להימנע מלשאת בתפקידים ציבוריים "מכובדים" בהנהגת הקהילות והעדיפו לעסוק במלאכת התורה והחינוך בכל זמנם. לכן אנו יודעים על המלאכות השונות בהן עסקו חכמים. הם לא השתמשו בתורה ככלי להתפרנס ממנו. הם לא שתמשו בכבוד אותו רכשו להם כמנוף כלכלי.
את האמור במשנתנו אנו פוגשים לעיתים קרובות. אנו נתקלים בהתנהגות של חברים שמוכנים לעשות רק מה שנותן להם מקום מכובד בחברה מבלי להזיז את עצמם לסייע לחבר חלש. אנו פוגשים באנשים העוסקים רוב ימיהם בדיבור, בהטחת ביקורת כלפי הכל, אך אינם מנסים לשנות את המצב. כמה חכמה גנוזה במשפט "אמור מעט ועשה הרבה" - עלינו להספיק לדבר ולהתחיל לעשות, להפסיק לחלום ולהתחיל ליצור ולשנות.
אהבת העבודה הקשה ושנאת הכבוד והשררה
מדוע רבי יוחנן עסק במלאכת הסנדלרות, מה מנע ממנו להתפרנס ממלאכת הרבנות? * מנין נובע היחס החשדני שלנו כלפי חלק מעסקנים פוליטיים? * מדוע אנו חשים שלא טובת הציבור עומדת לנגד עניהם?!
