אדם בתוך עצמו / שלום חנוך

פתיחה

פעם היה לי מורה שידע לזהות תמיד מישהו ניסה לשקר לו, התבייש, הסתיר סוד, עצוב וכו'. כשנשאל איך הוא אף פעם לא מפספס, ענה תשובה קבועה: "אתה יודע איך שאני יודע? ראיתי לך בעיניים את התשובה".בפעם האחרונה שהסתכלתי בעיני האנשים לא שמעתי אותם מדברות או מגלות לי סודות כמוסים הנוגעות לבעליהן. מה בכל זאת יש בעיניים בפרט ובגוף בכלל שמסוגל לשדר לנו את מצב רוחו של העומד למולנו? על זאת ועוד, בשיר הבא.

השיר

אדם בתוך עצמו הוא גר

בתוך עצמו הוא גר

לפעמים עצוב או מר הוא

לפעמים הוא שר,

לפעמים פותח דלת לקבל מכר

אבל, אבל לרוב,

אדם בתוך עצמו נסגר.

אדם בתוך עצמו הוא גר

בתוך עצמו הוא גר

או באיזו עיר סוערת

או באיזה כפר

לפעמים סופה עוברת וביתו נשבר

אבל, אבל לרוב,

אדם גם לעצמו הוא זר.

ואת, ואת,

כמה טוב שבאת

בלעדייך ריק הבית והלילה קר.

אז אני שומר עלייך

כמה שאפשר,

ועם כל זאת,

האם אמצא אותך מחר?

אדם קרוב אצל עצמו

אדם בתוך עצמו הוא גר.

אני בתוך הבית נמצא

האדם הזה מתאר את האדם כגר תמידית בתוך איזה בית. הבית הזה, המעטפת שמחוץ לאדם הגר בה, מתארת לנו את מצבי הרוח השונים של האדם. כשעוברים ליד בית שתריסיו מוגפים, מבינים שאין אף אחד בבית. כשיש אור חלש בבית באמצע הלילה, אנחנו יודעים שהם עדיין לא הלכו לישון, אולי קוראים ספר. כשעל דלת הבית מופיעה כרזת "ברוכים הבאים", כנראה שמצפים לאחד מבני הבית שחזר מדרך רחוקה. כשנשווה את כל האמור לעיל לשירנו, אז הבית שמבשר לנו על תכונות ע"י רמזים כאלו ואחרים, גם הגוף ופתחיו, המעטפת או הבית שבו האדם גר, משדרים לסביבה מה המצב ששורר בבית.

הכותב בבית הראשון מתאר אדם שביתו שקט, ונראה שאין שם אף אחד שגר בשכנות, כיוון שאותו אדם שרוי בדיכאון. לפעמים מהבית בוקעים קולות של מוסיקה שמחה. מדי פעם פותח האדם את הכניסות לביתו, ומכניס מישהו נוסף למסדרונות ביתו. מסיר את המעטפת שמגוננת עליו, ומכניס חבר לתוך נפתולי נפשו, לדבר על דברים שבינו לבינו. אך די נדיר שפגישה כזו אכן מתממשת, היות ובדרך כלל הבית נשאר סגור על בריחיו.

בבית השני מתאר הכותב אדם שחי כל הזמן במרוצה על מנת להספיק את הכול. הפלאפונים שלו מצלצלים תמידית, ותמיד הוא טרוד במשהו. ביתו שלו נדמה כמו בניין משרדים ענק, הממוקם במרכז העיר. לעומתו יש אדם רגוע מאוד, שביתו שלה נראה כבית קטן בערבה, כשהכול ירוק ופסטורלי מסביב. הציפורים מצייצות, והוא אינו טרוד כלל בענייני העולם. כל בית שאי פעם יתואר, לא תמיד יעמוד איתן מול אסונות טבע כאלה ואחרים, ובהשוואה לשירנו מדובר בסערת רגשות שעוברת על האדם, הפורצת מתוך גופו החוצה בצורה שלא בטוח מוכרת לשכנים הסובבים בחוץ. הם מכירים את המעטפת, איך שביתו מבחוץ מציג אותו, כי כמו שאמרנו כבר בבית הקודם, רוב הזמן האדם בתוך עצמו נסגר. כאן, מעיר המחבר, לפעמים בעת משבר שפוקדות את האדם, האדם לא מכיר את עצמו כשהוא מגלה את עוצמתו הפנימית ואת השפעתם בחוץ על הסובבים ועל עצמו בעתות משבר.

בלעדייך אני חצי בן אדם

פתאום, תפנית בשיר. עד עכשיו דיברנו על האינדיבידואל, חייו הפרטיים ורגשותיו. עד עכשיו שמענו שהאדם סגור כלפי העולם, ולפעמים גם כלפי עצמו. וכאן, בבית השלישי – הפוך לחלוטין. האדם נהנה מחברתה של אשתו/חברתו. הוא אף אומר לה את זה – בלעדייך ריק הבית, ומילים שלנו, אני מרגיש ריק בלעדייך. האישה מצליחה לפתוח את הדלת לביתו של האדם, ולטייל במסדרונות ובחדרים. לחדור את המעטפת החיצונית, ולשחק ברגשות האדם. כשהיא לא נמצאת, הבית ריק פיזית, אבל במימד הרוחני, כל התוך של הבית-גוף ריק גם כן. לא פלא שאותו האדם אומר שהוא מתכוון לשמור עליה כמה שרק אפשר, הרי לא כל אחת באמת מצליחה לחדור את המחיצות והמחסומים הרבים בדרך ללבו של האדם, חדרי ביתו.

איך הצליחה האישה לחדור לתוך ביתו, או במילים אחרות, איך אפשר זאת האדם? הרב סולובייצ'יק כותב בעניין זה:

האהבה, באופן בסיסי, מבטאת את עצמה במחויבות, ביחסי תלות; זוהי הבעת יחס חיובי אל ישות זרה, המתפתחת כלפי ישות זרה, המתפתחת לכלל תשוקה לפרוץ אל מעבר ה"אני". כאשר גבר חש באהבתו לאישה, די בכך כדי להעיד שהיא ישרה בעיניו. האֶרוֹס מתבונן התשוקה אל האחר. הוא נלהב לנוכח המפגן המרהיב של ה"אתה" וחש בדרך כלשהי כי המגע עמו תומך בעצמיותו שלו. כאשר מבקש עלם את ידה של עלמה, הוא מתחנן לפניה שתקבל אותו, שתצהיר כי מצא חן בעיניה. הוא אומר לה כי בלעדיה יהיו חייו חסרי כל משמעות, נטולי ערך ומשעממים. פעמים רבות וידוי שכזה אינו בחינת דברי הבאי של דמיון מעשירה, מעניקה משמעות ומרוממת, כיוון שהאדם הבודד מוצא חן בעיני אדם בודד אחר, ומציאת חן קיומית זו היא מרוממת ומלהיבה. חסרונה עשוי לנפץ חיים שלמים.

("אדם וביתו", הנישואים)

יש בי אהבה

האדם והאישה שבשיר, כמו כל שני חברים הרגישו את האהבה. למעשה האדם הרגיש שהוא תלוי באשה, שהיא משלימה את חייו, תומכת בו. בלעדיה חייו לא יהיו אותו הדבר. האישה הצליחה לחדור לתוך ליבו כי זה מה שאדם מחפש. אדם פשוט, רוצה לקבל יחס אוהב מסביבתו. אותה האישה סיפקה את מבוקשו כשפרטה על מיתרי ליבו, וכך למעשה רקמה את התלות שבינו לבינה. האהבה, כמו שאומר הרב סולובייצ'יק, "היא חוויה מעשירה, מעניקה ומשמעות ומרוממת". ה"בית" של האדם מתמלא באחת, כי האהבה שנכנסה הביאה עמה כ"כ הרבה אור ושמחה, עד שבעל הבית לא רוצה שהדבר הזה לא ייגמר לעולם.

השיר מתאר לנו אהבה חלומית, עם שמות מופשטים, "בראשיתיים": אדם (ואישה). האדם עצמו בסיפור בראשית חיפש כ"כ הרבה עד שמצא את "החיה" שאיתה הוא יביא את הדור הבא לעולם. הסיפור שם מדהים ביחס לשיר, כי האדם מצא את אהבתו דווקא "כשפתחו אותו", חדרו לתוך ביתו, ולשם בדיוק חזרה האישה. ללבו.

אדם רגיל באמת סגור לסביבתו, ממעט להיפתח. אדם שיש לו אהבה הוא בהגדרה אדם פתוח. כל הדברים שגורמים לאדם להיסגר, נשברים ע"י "קליק" אחד על מנעול ביתו. אולי הוא קצת ביישן, אבל את הדלת של ביתו כבר הצליחה מישהי לפתוח.