הכינה והדבק
הבה נתבונן בדוגמא אקראית אחרת: בכינה המצויה. את ביציה היא מטילה בשער האדם. ביצים אלו דבוקות כה חזק בשיער עד שאפשר לשטוף אותן רק במים חמים, ורק לפני סיום תקופת הדגירה. נוסחת חומר מדבק זה מורכבת באופן המאפשר לו להיוותר נוזלי בעודו בתוך גוף החרק, אולם גורם לו להתקשות מיד בבואו במגע עם האויר. משושי החרק מצויידים בפגיונות דקיקים שתפקידם לחתוך את עור הפונדקאי. לתוך הפצע הוא מזריק חומר כימי המונע מדם הפונדקאי להתקרש. עובדה זו מאפשרת לחרק להמשיך את שאיבת הדם. בנוסף לכך, כל אחת מרגלי החרק מצויידת בצפורן חזקה במיוחד כדי להיאחז בשיער הפונדקאי.
נתבונן נא האם קיימת תכונה אחת בתופעה זו שניתן להסבירה כמקרה? האם הבלוטה המספקת את החומר המדבק נוצרה כתוצאה ממוטציה גנטית אקראית? האם הנוסחה המדוייקת של החומר המדבק המתקשה במגע עם האויר ולא קודם לכן, גם היא נוצרה כתוצאה מתאונה? האם מזל סתמי סיפק את התרכובת הכימית המדוייקת של מונע הקרישה המאפשר לדם הפונדקאי להמשיך בזרימתו? האם גם הפגיונות הדקיקים התפתחו באקראי? האם הציפורן המצויה על כל רגל הזדמנה לשם במקרה? חסידי האבולוציה טוענים כי כל פרט הוא תוצאה של מוטציה גנטית אקראית, שבמהלכה אמנם רובם המכריע של הגנים היו חסרי ערך או אפילו מזיקים; והם נשענים על ההסבר כי תהליך הברירה הטבעית "ביער" את המוטציות חסרות הערך, והותיר ב"חיים" רק את בעלות כושר ההישרדות. אם נתעלם מגיבוב המלים, משמעות הדבר היא שכתוצאה מתאונה עיוורת "התפתחה" בלוטה, המסוגלת לארגן חומרים לתרכובת הדבק; כתוצאה מתאונה עיוורת אחרת נוצרה בלוטה נוספת המסוגלת להרכיב חומר מונע קרישה; גם הפגיונות הדקיקים באזור הפה נוצרו מתאונה ומלבד זאת גם הרגל זכתה לציפורן כתוצאה מתאונה מקרית. האוזן היא מקרה, הלשון היא מקרה, הקיבה היא מקרה, העין היא מקרה, הלב הוא מקרה, המוח הוא מקרה, הברך היא מקרה, השרירים הם מקרים, הריאות הן מקרים, מערכת העצבים היא מקרה, הכליות הן מקרה, הכבד הוא מקרה. מערכת העיכול היא מקרה, בלוטת יותרת המוח היא מקרה, הפריה והרבייה היא מקרה, חלב אם הוא מקרה, מערכת השכפול של הדי. אן. איי. היא מקרה, תפוח הוא מקרה, זרע הוא מקרה, אנשי האקדמיה מוכי הסנוורים המוליכים את המון העם, לא רואים דבר מלבד מקרה. במקרה אתה קורא עכשיו שורות אלו...
חגב הקטבים משמיע את קולו על ידי שפשוף קצה של כנף אחת שלו גבי יותר ממאתיים בליטות המצויות על כנפו השניה. בבסיס הכנפיים מצוי מגבר קטן העשוי שריון-כיטין (חומר שממנו עשוי שלד החרק) חזק מפלדה. מגבר זה גורם לצליל להישמע למרחק ק"מ וחצי. מעבדת חיל הים האמריקאי בניו-לונדון שבמדינת קונטיקט השתמשה בעקרונות שנלמדו ממגבר טבעי זה לפיתוח מערכות איתות רבות עוצמה.
הצרצר מצוייד בכלים מדהימים יותר להפקת צלילים. יש לו שתי גומות צליל, אחת בכל צד של בטנו. הן נשלטות על ידי משטחים דמויי צלחות המורמות ומורדות, כדי לווסת את עוצמת הצליל. לכל גומה יש ראשי תוף, מגבר, לוח שליטה, וצינורית המספקת אויר להפקת הצליל. תופעת הפקת מוסיקה הינה שכיחה מאד בכל עולם החי; כל מקרה מהווה פלא מתוכנן של מורכבות מדוייקת.
כיצד נותנים חסידי האבולוציה מענה לתופעות אלו? על פי התיאוריה המקובלת של מוטציות מיקריות, הם חייבים לתלות את התופעה במקריות ברת-מזל. מקריות שסיכוי ההסתברות שלה הוא אחד למליארדי מליארדים. אולם, אפילו אם נניח שבעל חיים מסויים "פיתח" איברי צליל, כיצד יתכן שמקרה כה נדיר יישנה בסוגי חיות כה רבים, שמרביתם אינם "קרובים" כלל זה לזה. ההגיון מתנגד מאד להסברים אלו.
הצרעה
הצרעה בונה קן מוצק מ'מלט' שאותו היא מייצרת על-ידי הפרשה רירית. לאחר בניית הקן היא יוצאת לחפש מזון - זחלים קטנים. הצרעה עוקצת אותם. בעקיצתה היא מפרישה רעל, ומחדירה אותו לגוף הזחלים, וכך היא משתקת אותם. לצורך מטרה זו היא חייבת לאתר במערכת העצבים שלהם את המקום המתאים לעקיצה. והיא מצליחה לאתרו בדיוק נמרץ! לאחר מכן היא מכניסה את הזחלים לתוך הקן, אל המקום שהיא אמורה להטיל בו את הביצים. הצרעה אינה ממיתה את זחלי המזון, היא רק משתקת אותם מאחר שהם אמורים לשמש מזון לצאצאיה כשיבקעו מהביצים. אם היא תמית את הזחלים הם יירקבו, ולא יהיו ראויים לאכילה, ואילו עכשיו הם נשארים טריים ללא כל אמצעי משמר... ע"י שיתוק זחלי המזון האם מבטיחה גם את שלומם של צאצאיה. הזחלים משותקים, ואינם מסוגלים לפגוע בהם!
אך בכך טרם הסתיים העניין:אמנם זחלי המזון הנם משותקים, אך בכל זאת הם מסוגלים להתנועע, וביכולתם לסכן את הזחל היוצא מן הביצה. לצורך כך, הצרעה טווה קור דק עשוי כמשי. היא תולה אותו בזווית בתוך הקן, בכעין `גשר` - ראשו האחד בתקרת הקן והאחר בקרקעיתו. היא מדביקה את הביצה לקור המשי, והזחל הבוקע מהביצה, משלשל את עצמו דרך קור המשי עד זחל המזון, ונוגס ממנו. כשהוא חש בסכנה, הוא מטפס שוב בקור המשי ועולה כלפי מעלה, וכשחש בטחון הוא יורד שוב ומסיים את `ארוחתו`...!
אחד הדברים המפליאים ביותר הוא שזחל הנקבה של הצרעה כפול הוא בגודלו מזחל הזכר, ולכן זחל הנקבה זקוק למזון כפול מזחל הזכר. החוקרים גילו שיש קן שהצרעה מאחסנת בו חמישה זחלים למזון, ויש קן שהיא מאחסנת בו עשרה זחלים, הפלא הוא שבקן שהיא מאחסנת חמישה זחלים, היא מטילה ביצים שבוקעים מהן זחלים זכרים, ובקן שהיא מאחסנת בו עשרה זחלים, היא מטילה ביצים שבוקעות מהן צרעות ממין נקבה... הצרעה אינה טועה לעולם, היא יודעת מראש את המין של הזחל העתיד לבקוע מהביצה!
היתוש
היתוש, למרות מימדיו הזעירים, מכיל לב, קיבה, מעיים, כלי-דם ועצבים.
הוא ניזון מדמנו, ולכן, הוא נתון בסכנה תמידית, כי בני האדם רוצים להורגו. כדי להנצל מהם הוא מסוגל לעוף במהירות רבה. משקלו מועט, ואנו לא חשים בו בעומדו עלינו. בנוסף לכך, בשעה שהיתוש עוקץ, הוא מפריש לגופנו חומר מרדים, משכך כאב. רק לאחר שהוא מסיים את ארוחתו ועף, פוסקת פעולת ההרדמה, ואנו חשים בכאב. אנו מרימים יד להרוג את היתוש, אך הוא כבר עף... ומסתכל מרחוק כיצד אנו מכים את עצמנו!!!
יצירת האדם עצמו
יצירת העובר מתחילה מתא אחד ויחיד. תא זה הולך ומתרבה, ועד מהרה נוצרים מאות תאים שונים. תאים אלו מסוגלים ליצור בערך כ-50,000חלבונים שונים ומיד אחריהם נוצרים תאי האדם, כאשר החלבונים הם השולטים בפעילותם. כגון: `קולאגן` לבניית העור, `אינסולין` לשליטה בניצול האנרגיה, `המוגלובין` לאספקת חמצן ועוד...!
לא עובר זמן רב וקבוצות התאים מתלכדים לשכבות, ולאחר מכן ליריעות ולצינורות. בבוא השעה המתאימה הם יועברו למקומות המתאימים, יהפכו לעין, בדיוק במקום שצריכה להמצא בו העין, ללבלב בדיוק במקום השמור ללבלב וכדו`. סדר ההופעה הינו מדויק, ומבנים כמו ורידים ועצבים מופיעים בדיוק בעת שהם נדרשים, כדי שיוכלו לתמוך באיברים הנבנים. איברים אלו יזדקקו להם במהרה. בתוך ארבעה שבועות כבר יווצר בתוככי גוף העובר לב זעיר ופועם! כחלוף שלושה חודשים בלבד האיברים מזמינים תגובות חוזרות ממוח מתפתח...! ומקץ תשעה חודשים נשלמו עשרים וחמישה טריליון (אלף מיליארד) תאים. יחדיו הם יקפצו, ירוצו וירקדו, ישירו ויבכו, ויהוו את הפלא הגדול ביותר בכל חלל הקוסמוס ובכל הבריאה כולה! פלא ששמו אדם! תא אחד ויחיד מוליד המוני תאים אחרים ולמרות זאת כולם פועלים כישות אחת. משקלו של הולד גדל במהלך ההריון פי 2.4מיליארד...!
התפתחות האיברים
בעובר המתפתח, אין ספור התאים המיועדים להפוך לעין, מתחילים בתהליך מסובך ביותר המורכב ממאות תמרונים שונים. כל אחד מאותם תמרונים חייב להתבצע בדיוק מושלם, שאס לא כן לא תושג לעולם התוצאה הנדרשת. כל אחד מאותם מאות שלבי פעולה, מהווה הכנה חיונית ומדוקדקת לשלב הבא. מיליוני התאים הנוטלים חלק בבצוע כל צעד, אינם מתפתחים באופן עצמאי, אלא תוך קואורדינציה מורכבת עם כל התאים האחרים. בעוד כל התהליך מתבצע, משמר כל תא בנפרד את הסידור הפנימי שלו, בעולם מדהים משל עצמו. נוצרות אין ספור מולקולות מסוגים שונים, ותהליכים כימיים ופיזיקליים מדהימים מבוצעים בדייקנות המירבית. כל תא הינו למעשה עיר מבוצרת המעסיקה שומרים המפקחים על כל הנכנס ויוצא. היא גם בעלת מפעלים המייצרים חלבונים מורכבים וחיוניים ובעלת צבאות של חומרים אנטיביוטיים ופגוסייטים ניידים שמטרתם לגרש פולשים.
האם כל זה הינו תוצר של מזל בלבד, בהתאם לאמונת חסידי האבולוציה. הם עצמם אומרים: "אין אנו יכולים להסביר את ההסתגלות המופלאה, מעבר לאמירה כי מדובר בתוצאה של תאונה" (הפילוסופיה של המדע). מהו "טבע"? האם יכול מקרה "להכשיר" כיוון כלשהו שאליו הוא לא התכוון? או האם מסוגלים שינויים אקראיים בגנים לתכנן? המסוגלת תאונה המתרחשת למערכת כלשהי לתכנן "מערכת שלא תאומן"?
חשבו על זה היטב.
את התשובה יענה כל אחד לעצמו!
- הנתונים הללו לקוחים מתוך האתר 'הידברות'