קשה לתפוס את צבי יחזקאלי לשיחה. אני יודעת את זה כי ניסיתי בעצמי, וגם אחרי שסוף סוף קבענו תאריך הוא נאלץ לבטל בדקה התשעים בשל הקפצה פתאומית לאולפן. בסוף זה קרה, הוא ענה (לא בצלצול הראשון כמובן), התנצל יותר מפעם אחת ושוחח איתי בסבלנות כשברקע קולות השיפוצניקים בביתו וקולות ילדיו (לא כל השמונה, כמובן) עליהם הוא משגיח רגע לפני שיצא לעבודה. "אין רגע נחת", אני מציינת בפניו, והוא מודה: "אין, אבל אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים".
כשאני מבקשת ממנו לתאר יום עבודה שגרתי שלו, הוא צוחק. צחוק נבוך שמאפיין גם את המשך השיחה עם יחזקאלי, עיתונאי בכיר עם 25 שנות ותק מאחוריו שמדבר עם כל אדם בגובה העיניים. "סדר בוקר של יהודי פשוט", הוא מצטנע, "בית כנסת, לימוד, התבודדות, משהו מינימלי. אחר כך צולל אל החומרים: בכל המלחמה זה דיווח ושידור, ובעיקר הפרויקטים של הספרים. הם תפסו את כל הזמן. לא כתבתי ספר לפני, ועוד שני ספרים, והכל בהוצאה עצמית".
"בחרתי לפנות לקהל של ילדים, קשה לשכנע מבוגרים"
מאיפה הזמן לכתוב ספר?
"זמן לוקחים, לא מחכים שהוא יבוא. ישנים פחות. אני מרגיש שגם כשהייתי עיתונאי רווק במלחמת לבנון לא היה לי זמן, היום כשאני עם שמונה ילדים במלחמת עזה עם שני ספרים אין לי זמן באותה המידה. השאלה כמה אתה מייעל את הרצונות שלך. כמובן שכשזה קורה מגיעה גם העזרה מאשתי, שהייתה עם הילדים כשאני רצתי בין שידורים לבין כתיבה. כשאדם רוצה שולחים לו את השליחים הנכונים, ברוך השם".
בחרת לפנות גם לקהל של ילדים. מה פתאום?
"בחרתי לפנות לקהל הזה מלכתחילה, לפני ספר המבוגרים. בתור מי שיושב באולפני החדשות כבר 25 שנה אני יודע שקשה לשכנע מבוגרים, בטח לשנות להם את הדעה ולפקוח אותם לדברים אחרים. במלחמה הבנתי שצריך לתווך לילדים את הסיפור של מה שהיה בשבעה באוקטובר. לי לא עשו את זה בתור ילד - היינו מסתובבים ורואים כפרים נטושים והיו אומרים לנו שפעם היו פה ערבים והיום הם עובדים אצלנו, לא סיפרו לי את הסיפור שהם מספרים לעצמם. חינכו אותי שבצד השני יש אנשים בדיוק כמוך ויום אחד יהיה שלום. זה לא מה שקורה בעזה, זה לא מה שקורה מעבר לגדר ביהודה ושומרון. הגיע הזמן לספר את זה לילדים, לא להסתיר את זה".
"קשה לשכנע מבוגרים". ספר הילדים של צבי יחזקאלי צילום: אורי לרמן
"יש פה דור שצפה בי 25 שנה, ואני אמרתי לכם"
קצת לשבור להם את התמימות.
"מה יותר קשה, לדעת שזה יבוא או לא לדעת שזה יבוא? אז שוב, בשפת הילדים, באופן הנכון, בכלים שהם יכולים להכיל ובלי תיאורים גרפיים. תיארנו לילדים באופן סטרילי ונקי מציאות שהיינו צריכים להתעורר בה. בספר הבא נספר את סיפורי הגבורה. בתור מי שהיה בן 3 במלחמת יום כיפור, אני זוכר שלקח לי הרבה זמן להבין מה היה שם, לא היה ספר ילדים, בעיקר הלם ושכול. היו ילדים בכיתה יתומים אבל לא באמת ידענו מה זה. באתי למלא את הפער הזה".
לספר למבוגרים קראת "אמרתי לכם". שם מאוד בועט. למי אמרת?
"זה שם שמפעיל אותך, גורם לך לחוסר נוחות. לכם זה לצופים שלי, למי שראה אותי 25 שנה. לישראלים, ליהודים, לכל מי שיקרא אותו. כי אמרתי לכם, אני לא איזו דמות שצצה עכשיו. אני גדלתי עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מבוגרים שרואים אותי ברחוב אומרים לי שהם ראו אותי בתור ילדים בטלוויזיה. יש פה דור שגדל ואני הייתי בקופסה וסיפרתי להם על המזרח התיכון ועל הטרור, אני אמרתי את זה תמיד - בגלל זה 'אמרתי לכם'. נכון שזה קצת פולני ומעין תוכחה, אבל זה לחלוטין לא תוכחה. אני ציירתי לכם את הציור ולא לכולם היה את היכולת לראות את הציור. לצערנו אחרי שבעה באוקטובר כולם כבר מבינים".
"ככל שאני צועק יותר אוטמים את האוזניים"
לא קצת חסר רגישות להגיד "אמרתי לכם" כשיש כל כך הרבה נרצחים וחטופים?
"ההפך, אני מבכה את זה יותר מאלו שלא אמרו 'אמרתי לכם'. אלה שהובילו את הקונספציה ואמרו שחמאס מורתע ואפשר לישון באוגדה בלי נשקים. הכי רגיש זה להיות רגיש לחיי אדם. יותר רגיש ממה שאמר ראש אמ"ן כמה חודשים לפני שבעה באוקטובר, שמשבר האקלים מטריד אותנו יותר מכל. חוסר רגישות זה ניתוק מהמציאות, 'אמרתי לכם' מחובר מאוד למציאות".
אמרת ואתה עדיין אומר. התרעת לא מעט במלחמה הזאת על סכנה ביו"ש. עכשיו אתה כן מרגיש שמקשיבים?
"לא, לצערי לא. הצבא לא מבין את האירוע, הוא עדיין בקונספציה, מדחיק מה שקורה פה, כאילו יהודה ושומרון שונה מעזה. אני חושב שלא שומעים, להפך, ככל שאני צועק יותר אוטמים את האוזניים. לא רק הצבא, גם השב"כ, גם הקבינט ובטח שר הביטחון. הם אמנם מנהלים את המלחמה אבל יש לי המון ביקורת".
אתה רואה את זה קורה גם בחזית הצפונית?
"אנחנו בזירה מאוד מתוחה בצפון אבל לא ירחק היום שנצטרך לקבל החלטות. עוד מעט שנה אנשים מחוץ לבתים, מדברים איתם על לחזור בתחושת ביטחון. תחושת ביטחון זה רק תחושה. לביטחון יש כללים: שליטה, אדמה, כוח והרתעה. אנחנו עדיין לא שם".
בשבעה באוקטובר לא הדלקת את הטלפון. עד כמה ידעת מה קורה?
"ידעתי. אני גר ביישוב, היו פה הקפצות. אשתי פתחה את הטלפון כדי לסייע לכל מי שצריך עזרה ביישוב. מאחר ומבחינתי זה לא פיקוח נפש אז השבת יותר חשובה ויקרה לי. לא שקלתי לרגע לעלות לאוטו וללכת לשדר, מקסימום ללכת להילחם. אני בכיתת כוננות אז לקחתי נשק ויצאתי, הייתי עסוק בשמירה על הבית ולא בדיווח".
"אמרתי לעצמי להפסיק להגיד שני משפטים כל שידור"
זוכר את היום שאחרי, השמיני באוקטובר?
"אני זוכר בכאב רב את הסרטון ששידרתי ב-13.9 שהראה את התרגיל הגדול של חמאס שהראה אחד לאחד את המתקפה באופן מצמרר. אני זוכר את ההלם באולפנים. אני בעיקר זוכר שאמרתי לעצמי להפסיק להגיד שני משפטים כל שידור. אחד זה 'אמרתי לכם' והשני זה 'אתם לא יודעים עם מי יש לכם עסק'. זה שידור תוך כדי קרב שעוד היה בקיבוצים, זה לא פשוט".
המלחמה לא הייתה התפנית היחידה בחייו של יחזקאלי בשנה האחרונה. באפריל האחרון, אחרי 20 שנה בחדשות 10 ובחדשות 13, עזב את ערוץ הבית שלו ונדד אל ערוץ I24NEWS שהוקם לראשונה בישראל. על אף שהקריירה הארוכה שלו יכולה הייתה להקנות לו משבצת נוצצת בכל כלי תקשורת בארץ, הוא בחר דווקא בנתיב לא ידוע. "אחרי 20 שנה, ערוצים מקבלים הטייה וסוג של הנדוס תודעה. מבחינתי ערוץ חדשות נקי זה דבר קלאסי עבור איש חדשות. גם תקשורת צריכה לעשות את הלקחים שלה מהשבעה באוקטובר, והערוץ הזה קם על הלקחים".
צבי יחזקאלי בערוץ I24NEWS. "קם על הלקחים" צילום: יורי סקוירסקי
"עברה לי בראש האפשרות לעבור לערוץ 14"
הגשת בעבר תכנית בערוץ 20, היום ערוץ 14. עברה לך בראש האפשרות לעבור לשם?
"כן, עבר לי בראש וגם להרבה אחרים עבר בראש, וגם הציעו. לערוץ 14 יש תפקיד חשוב, ינון מגל הוא חבר והוא עושה עבודה נפלאה שם, אבל אני חושב שהמקום שלי לאו דווקא שם. המקום שלי דווקא במקום יותר חדש, ליצור, לבסס, ליצור שפה חדשה מאשר להצטרף לשפה קיימת".
יש לך 8 ילדים. איך מזגזגים בין בית לאולפנים?
"ברוך השם. קודם כל ערוץ I24NEWS בנה לי אולפן קטן בבית לפריצות שידור. כמובן שאני צריך להגיע לשם לתכנית 'הערביסטים' (מוצאי שבת ב-i24NEWS). איך עושים את זה? עם הרבה רצון והרבה קרבה לתכלית. התכלית שלנו זה להיות בארץ ישראל ובקשר עם הקב"ה. כן, 8 ילדים זה המון. כשאתה בתכלית זה אמנם קשה, אבל יש המון כוחות כי אתה לא לבד".
אתה אבא פעיל?
"כן. אופניים, טיולים, מעיינות, חיתולים, צמות לפני בית ספר".
צבי יחזקאלי עושה צמות?
"אני בא מעולם של לוחם בודד, מסתערב, איפה שאתה נמצא אתה צריך להסתדר לבד. אם הילדה צריכה בבוקר צמות ואין פתרון אחר, אתה תעשה צמות. מה יותר קשה, להיכנס לרמאללה או לעשות צמות? מקסימום אתה פותח אינטרנט. גם בחלות אני יודע לעשות צמות. צמות, זה הבעיה? מה תגידי על חיתול שנשאר לי באוטו בדרך לשידור? רצתי עם החיתול תוך כדי הקפצה, אבל סיימתי לחתל".
יש לך המון ביקורת על השלטון והצבא. מה הסיכוי שתלך לפוליטיקה?
"מבחינתי כרגע אין סיכוי. המערכת מושחתת ומנוונת, לא משנה אם יהיו אנשים טובים ומפלגה חדשה. המערכות עדיין בידי אושיות הכוח הקיימות - בתי משפט, תקשורת, פוליטיקאים. הבשורה לא תבוא מהפוליטיקה".
אז לא בפוליטיקה, איפה אתה כן בעוד עשור?
"בעזרת השם לומד תורה עם עם ישראל שמנצח, עם הרבה יהדות מסביב, עם הרבה אור, ואולי אפילו בגאולה".