בכל פעם שאני מתיישבת במסעדה, מעלעלת בתפריט ומתלבטת על איזה מנה אבזבז שכר של יותר משעת עבודה, תמיד יהיה איתי לפחות חבר אחד שיתמרמר עוד לפני שהחשבון מגיע. "למה שאשלם 80 שקלים על פסטה שאני יכול להכין בבית?", יגיד המתלונן התורן, "וטוסט? מי משלם על טוסט? זה לחם, גבינה צהובה וזיתים. בבית זה עשרה שקלים ופה זה לפחות 40, ועוד לא דיברנו על השתייה". אני יודעת מה אתם חושבים, אני צריכה להחליף חברים, הם קמצנים, לא כיף איתם, אבל הגיע הזמן שתודו בזה - גם אתם חושבים ככה.
במסעדה בכלל לא משלמים על האוכל
מישהו חייב לומר את זה, ואני מתנדבת להיות האדם הזה: במסעדה לא משלמים על האוכל. כן, ממש כך. אתם אולי חושבים שאתם משלמים על האוכל, אתם אולי בוחרים את המנה הכי זולה בתפריט (ואז מזמינים עוד אחת כי אף אחד לא שבע מכרובית מטוגנת), אבל האמת היא שהאוכל הוא רק הקישוט הנחמד לבילוי שלכם. במסעדה אתם משלמים בראש ובראשונה על מקום סגור לשבת בו. בקיץ אתם זקוקים למזגן שיצנן אתכם מהשמש הקופחת, בחורף גג וארבע קירות כדי להתחמק מסערות, וכדי שלא תמצאו את עצמכם רטובים (מזיעה או מגשם) ביער או תצפית עם נוף יפה, אתם משלמים כדי שמישהו יאחסן אתכם.
הדבר השני שאתם משלמים עליו זאת האווירה. אתם יכולים הרי להכין פסטה רוזה בבית ויש מצב שהיא תהיה טעימה יותר וטרייה יותר מזו שיגישו לכם בבית קפה בינוני, וגם תגיע מהר יותר לשולחן שלכם, אבל שוב - האוכל הוא לא מה שאתם מחפשים. התחשק לכם לצאת הערב, לפטפט עם המלצר, לאכול אוכל שונה ממה שאתם מכינים בדרך כלל בבית ולהתרשם (או לרדת עליו, זה גם כיף) מהעיצוב שנבחר למקום. מסעדה היא בראש ובראשונה חוויה, עוד לפני שטעמתם את האוכל. המוזיקה במקום, צורת ההגשה של המנות, הנרות על השולחנות שיצטלמו מדהים לסטורי, האנשים בשולחנות האחרים שאתם יכולים לרכל עליהם. אם כל המטרה היא רק לאכול אתם תמיד יכולים לקפוץ לארוחת ערב אצל אמא או אצל החמות.
משלמת בעיקר כדי שמישהו אחר יבשל לי
הדבר השלישי, ומבחינתי הוא אולי החשוב ביותר, הוא שכר טרחה. לא אכפת לי (אכפת לי, מאוד, למה כל כך יקר פה?) כמה עלו המצרכים שנדרשו עבור המנה שלי, אכפת לי מזה שמישהו הכין לי אותה. כשאני מזמינה בוולט המבורגר או מוקפץ תאילנדי לארוחת הצהריים במשרד זה לא כי שלהם יהיה טעים יותר ולא בגלל שאני מצפה לחוויה מרגשת וחד פעמית (איך היא תהיה חד פעמית אם אני מזמינה את אותה המנה בכל שבוע?) אלא בגלל שאתמול הייתי עייפה מכדי לבשל אוכל למחר, ועכשיו אני מפנקת את עצמי בכך שמישהו אחר יבשל לי. המחיר לא זול בכלל, יש שיגידו מופרז, אבל מה יקר יותר מערך העצלנות? סושי, כנראה.