ביום הראשון של חול המועד התקיים אירוע סוכות הוותיק: פסטיבל הקהל. זוהי שנתו השתים עשרה של הפסטיבל אשר נושא את הכותרת "ההפנינג השנתי לזהות יהודית ותרבות ישראלית". נדמה כי משנה לשנה אחוז האורתודוקסיה המשתתפת בפסטיבל יורד, על חשבון הקבוצות האחרות. יתכן ודבר זה מושפע מהחלטת המציגים בפסטיבל להעניק משקל זהה לרפורמים ולקונסרבטיבים, זאת למרות שחלקם באוכלוסייה קטן משמעותית מחלקם של האורתודוכסים.
בכיתה קטנה הציגו אנשי "הוויה -מרכז טקסי חיים ישראלים" את טקס החתונה החילוני שיצרו. עבורם, אין זה משנה אם מסדר הנישואין הוא רב אורתודוכסי או רבה רפורמית. הם בכלל לא רוצים רב. בקבוצות הלימוד הקטנות למדו את הכתובה המסורתית תוך העלאת טענות קהל הלומדים החילוני כנגד הרבנות, הטקס הדתי וחוסר השוויונית. לא ראיתי הבנה אמיתית, ולא הייתה כמעט הצגה של הצד האורתודוכסי. הלומדים, תיכוניסטים ואנשים מבוגרים, העבירו זה לזה את הידע שכבר הספיקו לצבור בחייהם: "האישה נקנית על ידי תשלום לאביה", "הטקס הדתי הוא כלכלי ואין שם שום אהבה", וכו. המנחה, שנישא בטקס חילוני, לא מיהר לדחות את חצאי האמיתות שנזרקו לחלל. הוא הרי בא לייחצן את הטקס שלו.
בטקס החילוני הכתובה נשארת. אולם רק בשמה. הכתובה אחרי הכל, היא סמל. וגם היהדות החילונית מכבדת סמלים. אולם תוכנה המשפטי המחייב של הכתובה נעקר ובמקומו נשארת ברית של זוגיות. לבריתות זוגיות יש "רייטינג". כמה "רייטינג" כבר יכול להיות ל"שטר מחויבות ארכאי ובלתי שוויוני"?
 |
|
שפה דתית - שפה חילונית (צילום: רחלי לבל)
|
לא מזמן עבר בכנסת "החוק לחינוך היהודי", המאפשר זרם חינוכי חדש המשלב בין החינוך הדתי לחילוני. במושב הדן בחוק ובהשלכותיו החינוכיות ישבה גם ליסה לוי , מנהלת בית הספר "יחד" במודיעין, הדוגל בחינוך לחיים קהילתיים משותפים של משפחות בעלות אורחות חיים יהודיים שונים, על בסיס המורשת היהודית. זאת מתוך סובלנות וקבלת הגישות השונות ליהדות, ללא הפגנת שיפוטיות כלפיהם, ומתוך הסכמה על מרכזיות המורשת היהודית על כלל גווניה. את דבריה היא פתחה בסיפור מעשה: היא עצמה אינה מתגוררת במודיעין, ולכן ילדיה אינם לומדים שם. באחת הנסיעות המשפחתיות לאירוע של בית הספר הבחין בנה בקבוצה של ילדים משחקים. "אימא" הוא שאל "הילדים האלו חילונים או דתיים?" "למה אתה שואל?" שאלה אימו והוא השיב "אני רוצה לדעת אם לדבר איתם דתית או חילונית".
מסתבר, שגם ילד צעיר כבר יודע כי יש שפה חילונית ויש שפה דתית, ואם נודה על האמת, השפה הדתית היא ארכאית, כבדה ופשוט "לא עוברת מסך". רוב המרצים הדתיים המשתייכים לזרם האורתודוכסי שהגיעו לפסטיבל נמנים על אלו המבינים זאת. הם ניסו להלביש את השפה הדתית בעירום החילוני ה"מצטלם טוב". כך נוצרו שיעורים בעלי כותרות פרובוקטיביות עד מבזות, כדוגמת "א-להים, איזה טיפוס"; "מספרות ההלכה לספר הגונגל" ו"בין הצבע למקום, בין משיח לשרמוטה".
 |
|
(צילום ארכיון: יח"צ)
|
אם חשבתם שכל חילוני יודע סֶפֵר כבר שָֹבַע מסיפורי ר יוחנן וריש לקיש ה"מתגוששים" בירדן, מסתבר שטעיתם. חלק מהמרצים כאן בטוחים כי אם רק ידגישו שוב ושוב את יופיו של ר יוחנן ואת העובדה שאותה שחייה נערכה בעירום מלא, יתקבל החומר המציצני ממנו נהנה הקהל של תוכניות ה"ריאליטי".
אולם אם בכל זאת אתם, הקהל החילוני המתוחכם, מרגישים שכבר מיציתם את "תנורו של עכנאי"; "מגילת האש" של ביאליק או "משה" של פרויד, ארון הספרים היהודי-חילוני נפתח בשנים האחרונות לפנים חדשות: ספר הזוהר והקבלה. ב"סוכת לולב" הרב מנחם פרומן מלמד זוהר לאנשים שלא רק טרם מילאו כרסם בש"ס ופוסקים, אלא אפילו המילה "ש"ס" לא מובנת לדידם מעבר לפרשנותה המוכרת- מפלגה של ספרדים דתיים.
17 מכינות חילוניות קיימות כיום בארץ. רבים מלומדיהן וגם תיכוניסטים המשתייכים לפרויקטים שונים של מנהיגות הגיעו לפסטיבל. אווירה קלילה של מחנה קיץ יורדת עם ערב על הקמפוס של רמת אפעל. ירח מלא, ערימה של חברה - מלח הארץ - על הדשא. שקי שינה, סיגריות, דוכן נקניקיות ודוכן קפה והנה אוטוטו גם שולי רנד כבר מתחיל לנגן. אז מי אמר שיהדות חייבת להיות בית המדרש האפלולי של משכילי אירופה? הנה יהדות כהפנינג של צבע וצלילים. אפילו ללא מחויבות. כמה פשוט וקל...
המופע המרכזי החל. מאות צעירים ומבוגרים כבר יושבים על הדשא. שולי רנד נושא שיר תפלה להצלחת המופע. בין היתר הוא מתפלל "שלא תשימו לב שאני מיסיונר", ואני לא יכולה שלא לתהות: מכל יריד הדעות הפורש את מרכולתו אל מול הקהל שבא לכאן, מה "מוֹכֵר" יותר טוב - דתיים פלורליסטים המוכנים לשחק את המשחק בו "כל שבת היא לגיטימית" ותרבות ישראלית יכולה להראות כמו הסידור החדש של קרן תל"י - בו טקסטים מהתפילה המסורתית כדוגמת "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" היא אופציה אחת בעלת משקל שווה לטקסט מודרני יותר של להקת שבע "עוד יבוא שלום עלינו, סאלם, עלינו ועל כל העולם" - או שמא דווקא חוזר בתשובה ברסלבר המנגן "חילונית" בשפה המתכתבת עם החילוניות - "הלב יבש כמו דיקט" או "התפלק לי שיר", אולם תכניו יהודיים מסורתיים והוא אינו מתבייש בהם או מחביא אותם אלא עומד בוטח מול קהל חילוני ואומר דברים ברורים: "סגולה, כל יופייך מיוחסת שכמותך הוא פנימה, כך מימים ימימה."