הרב מנחם בורשטין
יו"ר מכון פועה
למעשה, אין לי פנאי, ואם אני מוצא איזו דקת ביניים אני מעדיף להתענג על איזה רמב"ן בפרשת השבוע, או איזה רמב"ם בהלכות המקדש. אך כיוון שאני מכור לקריאה של דבר מודפס שאני רואה, אז כשקיבלתי את ספרו של ידידנו הרב חיים סבתו שליט"א "כעפעפי שחר" נאלצתי להאריך את המשמרים הקבועים שלי. ואם יקרה לכם כמוני מומלץ מאוד לקרוא את הנ"ל, כי יש בכתיבה גאווה יהודית שורשית מתוך ענווה אמיתית. יש בידינו את הכתיבה החז"לית, לכאורה בלשון מודרנית, והעיקר - אני אוהב את יוסלה רוזנבלט לא רק משום שהוא ענק, אלא שכשאתה שומע את התחינה לפני הקב"ה אתה יודע שזה בא מתוך הנשמה. לכן זה שווה לקרוא עד השחר.
הרב 
מרדכי ורדי
רב הישוב ראש צורים וראש מגמת תסריטאות בביה"ס לקולנוע מעלה
ספר כל השירים של דן פגיס הוא ספר שקוראים בו שוב ושוב - מהפכים ומוצאים בו דברים חדשים.
אני מוצא בשירים של פגיס איזון מדהים של שכל, רגש ודמיון. זהו סוג של שיווי משקל מעורר קנאת סופרים והשפה היא של איש שיודע תנ"ך, יודע את משקלן של המילים ומשתמש בהן במידה ובעוצמה
יש בו רוחב דעת עם רוחב לב בלי שמץ של יהירות, לא נמצא אצלו מניפולציות מילוליות או רגשיות גם לא התחכמויות ולהטוטי מילים הוא יודע לסמן את קצה הקרחון שרובו נסתר מתחת למילה הכתובה והנאמרת. דן פגיס, משורר שנפטר ועל כן ניתן להביט במכלול היצירה שלו, למי שיכול להקשיב לשירה, מובטחת הפתעה וחידוש בכל פעם שיקרא בספר "דן פגיס/ כל השירים".
הרב ישראל רוזן
ראש מכון צומת
קראתי בעניין רב, ברצף וב... עצבנות גוברת והולכת את ספרו של שמואל בן ארצי - "נוברדוק".
מומלץ למי שרוצה לשקוע באווירת נוברדוק, הקיצונית שבאסכולות תנועת המוסר, ולחוש איך אסור להתנהג, לפחות כאן בארץ ישראל.
שבירת המידות, חיבוטי נפש, התנכרות לסביבה, כניעה ושפלות מול בורא כל, פסיכולוגיית מעמקים, טיפוח הפסימיות והתיסכולים - אלו הם הפרמטרים אשר תנועת המוסר הנוברדוקאית יצוקה מהם. כל אלו התאימו, אולי, לחיים בגלות. הצבר הישראלי לא יכול להזדהות עם הסיפורים המרגיזים הללו, הכתובים ביד אמן וניכרים דברי אמת. והם אכן מרגיזים, ושוים קריאה, שהרי מתוארים בהם נתחי חיים אמיתיים.
הספרות, כידוע, סובלת - ומחבבת - דוקא תיאורים מקצוות החברה האנושית.
הרב יונה גודמן
ראש תחום חינוך אמוני מכללת אורות
כשרוצים להבין תקופה ואף להזדהות איתה - מה עדיף? לקרוא מחקר היסטורי? לשמוע חוויות אישיות (ומרגשות) ממי שהיה שם? ספרה החדש של עמיה ליבלך, "ילדי כפר עציון", מאפשר את שניהם.
מי לא שמע על כפר עציון ועל נפילתו בקרב ערב הקמת המדינה, תוך הגנה בחירוף נפש על הדרך המוליכה לירושלים? רובנו אפילו יודעים שנפלו בקרב האחרון 127 לוחמים. אך מי יודע מה קרה לילדיהם? מה המשמעות של לגדול כילד במסגרת קיבוצית בעיר בו חיים יחדיו 40 נשים, מתוכן 33 אלמנות? לגדול בחברת ילדים קטנה אשר מתוכה 46 הם יתומים? איך מתייחסים הילדים היתומים למעט החברים שיש להם אבות? האם הם מקנאים? ואיך מתייחסים הילדים שיש להם אבות לעשרות חבריהם היתומים; האם הם מתביישים בכך שאביהם נותר בחיים? כל זה, ועוד המון המון תיאורים על קורות הילדים, ועל התקומה אחרי ששת הימים, בספר ילדי כפר עציון המבוסס על ראיונות מפורטים עם 51 מהילדים ששרדו.
הצעות לקורא:
א. אל תצפה לספר מתח במובן המקובל. הספר עשיר מאוד בתיאורים חיים שאספה המחברת מהילדים. מומלץ לקרוא כל פעם קצת.
ב. יש גם תיאורים לא קלים על נוקשות בחינוך הילדים (שיטות האכלה ועוד). כדאי לזכור שאין מדובר במשהו ייחודי לכפר עציון, אלא לגישה חינוכית שאפיינה בימים ההם את רוב הדור, כולל את החינוך הקיבוצי.
והערה לסיום - הספר מעורר הרבה מחשבות על היכולת לשמור אמונים לישוב שחרב, ולחזור אליו לאחר שנים ארוכות. המחשבות האקטואליות הנגזרות מכך, הן על אחריות הקורא בלבד...
ילדי כפר עציון, עמיה ליבלך, הוצאת כתר.
הרב יובל שרלו
ראש ישיבת ההסדר פתח תקוה
בין הספרים החביבים עלי מאוד הם ספרים הבוחנים בעין ספרותית את המתרחש בעולם התורה. אין הם ספרי אידיאולוגיה, אלא ספרים המספרים סיפור, אך עולם הסיפור ורקעו, כמו גם החוויות המרכזיות העולות בו לקוחות מתוך עולם הישיבות. חלק מספרים אלה נכתבו על ידי משכילים שנותרו אוהבים גדולים לעולם זה על אף שנטשו אותו, ומעט מספרים אלה נכתבו על ידי אלה שנותרו חלק מעולם הזה. בין ספרים אלו מצויים "עצת היצר" ו"צמח אטלס" של חיים גראדה, "חיים גרעוויצר" של פישל שניאורסון, הספר החדש "נוברדוק", חלק מספריו של חיים פוטוק, "תיאום כוונות" של הרב סבתו ועוד ספרים מעין אלו, המציגים בפנינו היבטים קיומיים וחווייתיים של העולם בו אני חי כל ימי. קריאתם מעשירה את מגוון העולמות הנפתחים בפנינו, ופותחים אותנו גם אל עצמנו, מכוח העובדה שהם שמים בפנינו מראה דרכה אנו למדים להתבונן על הרבה מהעולמות החיים בתוכנו.