צחי הר נבו היה חבר בזמנו בלהקת השמחות, להקה חריגה בנוף המוזיקה הישראלית אשר שילבה מזרח ומערב שמחה ועוני, יהודים וערבים יחדיו, עד אשר התפרקה אחרי שני אלבומים. לפני עשור הוציא הר נבו את אלבום הבכורה שלו "שירים מהר נבו" והוא הופץ בחנויות ספורות בלבד. בתור חובב מוזיקה מושבע וסקרן במיוחד רכשתי את האלבום מבלי שהכרתי ולו שיר אחד ממנו. למפרע התברר לי כששוחחתי עם צחי עשור מאוחר יותר, כי היה זה אחד העותקים היחידים שנמכרו מהאלבום ההוא.
הפסנתרן הרגיש משך את אוזניי כבר אז בעיקר עם הביצוע המרטיט שלו לשירתו של רבי יהודה הלוי "רפאני וארפא", מאוד אהבתי את הביצוע על אף הבוסריות של הר נבו כזמר. מאז הספיק הר נבו לנגן כקלידן עם להקת המדרגות של הוד דיין ואילן דמרי ולהוציא לאור ממש בימים אלו אלבום שני ומצוין - "קולות ורמזים" עם ניחוחות ג'אז ושירים מקוריים ומעניינים.
דמותו של צחי הר נבו, אינה שבלונית וכמו להקת השמחות, קשה עד בלתי אפשרי לקטלג אותו. הוא יוצר ומערב הכל מהכל החל ממוזיקה יהודית מקורית שמשלבת מילים מהמקורות ותפילה וגם שירים אישיים העוסקים באהבה או כאלו מלאי הומור דוגמת "בלוז לפילה" שלא בדיוק תואמים פלייליסט של תחנות רדיו דתיות. הוא חובש כובע קצר שוליים מעל לקוקו הארוך שמגיח מתחתיו ומדבר בלהט על אמונה בשיריו ומצד שני שיר שלם באלבום מוקדש לנושא ה"עשב מתגלגל"… אין הרבה אמנים במוזיקה היהודית שישירו בטבעיות על סמים קלים וכלשון השיר "זה נשמע לי טבעי לשאוף ללמעלה לצאת לריחוף מעל כל הבררה, קצת רע לריאות והרבה טוב על הלב"… ובכלל אינני מכיר אמן דתי מלידה שיהיה מסוגל לשיר על נושא כזה בצורה ישירה ולהודות בכך.
נדמה שבאלבום החדש בניגוד לקודמו הלך הר נבו עם נטיות ליבו המוזיקליות עד הסוף, הסאונד הג'אזי המשוחרר והנוגע אותו יצר יחד עם המפיק מראש פינה, שחר קאופמן והמתופף גבריאל אייסנמן, מרגיש נכון ומתאים לחומרים שיצר. אני יודע שרבים מתכווצים למשמע המילה ג'אז וישר עולות להן אסוציאציות שליליות, אך אצל הר נבו זה שונה, אינני פוגש הרבה אלבומים שמפלרטטים עם ג'אז בצורה נעימה כל כך, מדובר בג'אז מהמקום הרך והמלטף ולא בן משפחתו התוקפני, המהיר, רב הסולמות והאלתורים, עם התמצית הנעימה שלו ולא עם התסבוכות שלו, כך שגם מי שאינו חובב ג'אז יוכל להאזין לו בהנאה מבלי לחוש מאותגר מוזיקלית.
שמו של האלבום "קולות ורמזים" מלמד מעט על תוכנו המאתגר, למרות האווירה המאד שקטה שמשרה השירה והנגינה הרגועה ברובה של צחי והנגנים המצוינים רוב מילות שירי האלבום דווקא זועקים ועוסקים באכזבות ובחסר אם כי הביצוע המחושב והשליו הן בשירה והן בנגינה מלמד כי צחי שלם גם איתם באותה מידה.
פורסם לראשונה באתר 'תרבות.il' בבלוג 'מוזיקה יהודית מקורית'